תקשורת הורים-צוות בבית ספר לאוטיסטים ובכיתת תקשורת

לקות בספקטרום האוטיזם היא לקות התפתחותית שמקורה נוירולוגי, והיא מבטאת קושי בשני תחומים עיקריים. האחד - בתקשורת הבינאישית והשני - בדפוסי התנהגות סטראוטיפיים, צרים וחזרתיים. הגדרה זו מהווה את הבסיס לשני הקריטריונים לאבחון הלקות על-פי DSM5. שילובם של תלמידים עם לקות בספקטרום האוטיזם במערכת החינוך הרגילה הולכת ועולה עם השנים, עקב העלייה הדרמטית בשכיחות הלקות בעשור וחצי האחרונים כמו גם יישומו של רעיון השילוב אשר עוגן לראשונה בחוק החינוך המיוחד. ועם זאת, הורים רבים בוחרים להשים את ילדם בבית ספר מיוחד שבו יקבל טיפול אינטנסיבי ויוכל להיות מוגן ועם קבוצת השווים. מחקר זה מתמקד במורים למתבגרים עם אוטיזם המלמדים בבית ספר מיוחד ובבית ספר רגיל. המחקר משווה עמדות, תפיסות ואמונות לגבי מהות הקשר הצוות החינוכי לבין בין הורים למתבגרים עם אוטיזם בקרב 15 מורים המלמדים בבית ספר למתבגרים עם אוטיזם לבין 15 מורים המלמדים מתבגרים בכיתת תקשורת בבית ספר רגיל. שאלון עמדות נבנה בייחוד לצורכי המחקר הנוכחי, והוא כולל שאלות 60 שאלות רבות-ברירה לגבי עמדות המורים כלפי הקשר עם ההורים למתבגרים המיוחדים ושלוש שאלות פתוחות, בהן התבקשו המורים להביע דעתם על חשיבות הקשר והתקשורת בין הצוות החינוכי-טיפולי עם ההורים למתבגר עם האוטיזם; לשתף במקרה בו תקשורת טובה עם ההורים תרמה לקידום התלמיד עם האוטיזם, ובמקרה בו קשר לקוי עם הורים פגע ביכולת הצוות לקדם את התלמיד. ניתוח הממצאים הצביע על הבדלים בין שתי אוכלוסיות. בעוד שהמורים בבית ספר המיוחד הראו מעורבות בקשר עם ההורים ומודעות לחשיבותו, בכיתת התקשורת הקשר המרכזי עם ההורים בא לידי ביטוי עם המחנכת, ואילו שאר המורים כמעט ואינם בעורבים בקשר עמם. עם זאת, כל המורים רואים חשיבות בכינון יחסי אמון תקינים בין ההורים לצוות החינוכי, ורואים בכך מרכיב במסוגלות הצוות לקדם באופן מיטבי את המתבגר המיוחד. המחקר ממחיש קשר אדוק יותר בין הצוות לבין ההורים בבית הספר המיוחד ומצביע על הנחיצות לקיום קשר קרוב גם בכיתות המיוחדות בחינוך הרגיל.