איכות המפגש המשפחתי - תרומתו בניבוי התנהגות בעייתית ומסוכנת של מתבגרים ורווחתם הנפשית

המחקר המוצע אינו עוסק באופן ישיר בקשר [1]מורה-הורה, אלא מתמקד בהבנת הקדימונים להתנהגות בעייתית ומסוכנת ולרווחה נפשית של המתבגר במשפחה. בכל זאת מצאנו לנכון לשלוח תקציר זה משום שיתרונו ביכולת להביא לכלל דיוק את השיח בין המורה לבין ההורה ובכך להוות כתובת משמעותית להיוועצות בתוך בית ספר. חשיבות נוספת שיש למחקר מסוג זה טמונה בהקבלה הרווחת בין הקשר הורה-ילד לבין הקשר מורה-ילד.

במחקר הצענו הרחבה תיאורטית למושג "מפגש משפחתי", מושג שזכה להתייחסות מחקרית רחבה ולרוב נבדק על-פי שני משתנים: תדירות המפגשים וסוג הפעילות המתרחשת במפגשים. למדידת המפגש המשפחתי הוספנו מדד המשקף את הקשר הרגשי בפעילות משפחתית, שנבנה לצורך המחקר. השאלון שמודד קשר רגשי בפעילות משותפת התבסס על סקירה ספרותית רחבה, 10 שאלונים קיימים בתחום קשר רגשי בין הורה לילד, קבוצות מיקוד ומחקר מקדים שכלל כ 200 מתבגרים. שאלון זה נבנה במטרה לבחון את תרומתו של הקשר הרגשי בין האם למתבגר בפעילו ת משותפת להבנת הקדימונים לבעיות התנהגות, התנהגות מסכנת ורווחה נפשית בקרב מתבגרים. בחינה זו חשובה לאור העובדה ששלושה היבטים משפחתיים אלה נמצאו בעלי חשיבות עבור המתבגר במניעת מעורבות בהתנהגויות שליליות וכן בשיפור רמת הרווחה הנפשית שלו.

במחקר השתתפו 253 אימהות וילדיהן המתבגרים ( בני 18-15 ) אשר מלאו שאלונים העוסקים בהתנהגות בעייתית ומסוכנת (HBSC הראל-פיש ועמיתים, 2011), רווחה נפשית (Diener, 1985) ומפגש משפחתי (הראל-פיש ועמיתים, 2011; שראל, 2015).

ממצאי המחקר מלמדים שתדירות גבוהה של פעילות משותפות תרמה למעורבות נמוכה בהתנהגות מסכנת, בשעה שקשר רגשי חיובי בפעילות תרם למעורבות נמוכה בבעיות התנהגות. שני המדדים, תדירות פעילות שהייה ורמת הקשר הרגשי, תרמו לרווחה נפשית בקרב המתבגרים.

מממצאי המחקר ניתן ללמוד על התועלת בהרחבת ההתייחסות התיאורטית למושג מפגש משפחתי. לפיכך, כדי לדון באיכות המפגש המשפחתי יש להתייחס לא רק לתדירות הפעילות ולסוגה כבעבר, אלא גם לקשר הרגשי בין המתבגר להורה בפעילות המשותפת.

[1] מורה הכוונה לכלל אנשי החינוך בניהם יועצת חינוכית ומנהלת