מעורבות הורים והשפעתה על הדימוי העצמי והמסוגלות העצמית בקרב תלמידים ליקויי למידה בבתי הספר הערביים בצפון ישראל

מעורבות הורים הינו תהליך חברתי ההולך ותופס תאוצה בשנים האחרונות הן בעולם והן בישראל, והוא מתבטא במעורבות סבילה ואו פעילה בתהליך החינוכי מצד ההורים (פרידמן, 2003). הוכח מחקרית שמעורבות הורים בחינוך ילדיהם תורמת לשיפור בהישגים הלימודיים, המיומנויות האינטלקטואליות, הדימוי העצמי וההנעה, ומפחיתה בעיות משמעת (נוי, 1999(. בהקשר זה דימוי עצמי הוא האופן שבו האדם תופס את עצמו ואת מעמדו בחברה ביחס לזולתו בתוך אינטגרציות חברתיות (טריגר ועמיתים, 2003), בעוד שהמסוגלות העצמית (self-efficacy) היא אמונתם של אנשים לגבי יכולתם לפקח ולנהל אירועים המשפיעים על סביבתם וחייהם כך שישיגו את סיפוק צורכיהם ויכולתם, לגייס את המוטיבציה, המשאבים הקוגניטיביים והפעולות הנדרשות, על מנת להצליח במשימות שבחרו (בנדורה, 1997). מעורבות הורית עשויה לשפר את המסוגלות העצמית והדימוי העצמי של התלמידים בכלל (בינשטוק, 2007) ושל תלמידים ליקויי למידה בפרט (אבו יונס, 2008). המחקר הנוכחי בא לבחון את הקשר בין מעורבות הורים לבין דימוי עצמי ומסוגלות עצמית בקרב תלמידים ליקויי למידה בבתי הספר הערביים בצפון ישראל. המחקר הינו כמותי מתאמי, אשר מבוסס על איסוף נתונים כמותיים מהשטח באמצעות שאלונים כמותיים. במחקר השתתפו 110 תלמידים ליקויי למידה הלומדים בכיתות רגילות בגילאי 14-16 שנה. במחקר נעשה שימוש בשאלוני רקע דמוגרפיים, שאלון מעורבות הורים, שאלון דימוי עצמי ושאלון מסוגלות עצמית. ממצאי המחקר הנוכחי הצביעו קשרים חיוביים מובהקים בין מעורבות אב לבין דימוי עצמי ובין מעורבות אם לבין דימוי עצמי ובין מעורבות הורים כללית לבין דימוי עצמי, בעוד שנמצא הבדל מובהק בין בנים לבין בנות ברמת מעורבות הורים כללית והבדל מובהק בין בנים לבין בנות ברמת הדימוי העצמי, יתרה מזו נמצא הבדל מובהק ברמת מעורבות הורים כללית על סמך השכלת האב והאם. לממצאי המחקר תרומה ברמה התיאורטית והעמקת הידע אודות תרומת מעורבות הורים להעלאת הדימוי העצמי והמסוגלות העצמית בקרב תלמידים ליקויי למידה בחברה הערבית, וברמה היישומית יהוו מחוון למורים לעבודה מערכתית לבחון את מערך היחסים עם ההורים בכיתתם, וכן את מידת מעורבות ההורים בבית הספר, ולהגביר את מעורבותם בתהליך החינוכי.