יחסי צוות חינוכי והורים לפי גישת הסמכות החדשה – האם ניתן לבסס מערכת יחסים על סמכות, כבוד, שקיפות ואמון?

מערכת היחסים בין הורים לבין צוותי החינוך בבתי הספר עוברת בימים אלו שינויים משמעותיים, שהם חלק מהערעור הגלובאלי על מקומה של הסמכות בבית, בקהילה, במדינה ובעולם.

מנהלים ומורים מתמודדים יום-יום עם אתגרים משמעותיים ביותר ביחסיהם עם הורי התלמידים, ועזיבה של מנהלים ואנשי צוות כתוצאה מעימותים עם הורים הפכה בשנים האחרונות לדבר שבשגרה. כידוע, האמת היא דבר מורכב, ובמקרים רבים אין "רעים וטובים" "שחור ולבן" ו"אמת או שקר".

תפיסת הסמכות החדשה, כפי שהוגדרה ופותחה על ידי פרופ' חיים עומר, נותנת מענה חדש למערכות יחסים בין הורים לילדיהם, בין מורים לתלמידיהם ובין מורים ומנהלים לבין הורים ומשפחות התלמידים.

כבודו של המורה וסמכותו חשובים ביותר לפי גישת הסמכות החדשה, אך הם יושגו לא דרך יצירת מרחק בינו לבין ההורים, אלא להיפך בהגברת הנוכחות.

לא בצורה כוחנית, אלא בהידברות מכובדת.

לא ביחסים של "יודע כל" מול "צרכנים פשוטים", אלא בשקיפות ובאמון.

השאלה בה נדון בשולחן זה היא כיצד נכון לנהל סיטואציה מורכבת וקונפליקטואלית בין צוות חינוכי להורים, לאור גישת הסמכות החדשה?

מתי נכון להתעקש על מקומו וסמכותו של איש הצוות, כדי לשמור על מבנה בית הספר ועל כבוד המקצוע, ומתי צריך, כדי להגיע לאותן מטרות, ללכת לקראת ההורים?

האם ייתכן שהתנצלות, שינוי החלטה, הליכה לקראת ההורים ודיון משותף ושקוף לא יפוררו את מעמדו של איש הצוות אלא דווקא יחזקו את סמכותו?

בשאלה זו נדון בהיבטים תיאורטיים ומעשיים. נבחן סיפורי מקרה וננתח אותם לעומק.