רקע: על אף הראיות התומכות בחשיבות שותפות בין הורים למערכות החינוך, יישום השותפות בפועל הינו לרוב מורכב ומאתגר. בהרצאה זו נתאר ממצאי מחקר שהעריך את יעילותו של קורס אשר פותח עבור מטפלים ממקצועות הבריאות במערכת החינוך במטרה להקנות להם מיומנויות יישומיות לקידום שותפות הורים בטיפול. תכנית הקורס פותחה באוניברסיטת בוסטון והותאמה למאפייני מערכת החינוך הישראלית. תכני הקורס נקבעו על סמך מודלים וראיות לתהליכי שותפות מיטביים וכללו את עקרונות גישת הטיפול הממוקד במשפחה, מודלים לתקשורת אפקטיבית עם וללא טכנולוגיה, וקידום תהליכי שותפות בראיה ארגונית. דרכי ההוראה התבססו על תיאורית לקידום תהליכי למידה ושינוי אצל אנשי מקצוע וכללו למידה התנסותית, הדרכת עמיתים ומשימות רפלקטיביות.
שיטה: 50 מטפלים במערכת החינוך (מרפאים בעיסוק, פיזיותרפיסטים וקלינאי תקשורת) השתתפו בקורס בהיקף 30 שעות במהלך ארבעה חודשים. יעילות ההכשרה נמדדה באמצעות מערך מחקרי mixed methods עם מדידה לפני ואחרי. כלי המדידה כללו שאלוני ידע ושאלוני מסוגלות עצמית אשר פותחו לצורך המחקר, וכלי סטנדרטי The Measure of Processes of Care (MPOC-SP; Woodside, Rosenbaum, King, & King, 1998) , אשר שימש להעריך את מידת ותדירות השותפות בין המשתתפים, ההורים, והמערכת החינוכית. שינויים במדדים אלו נבחנו באמצעות repeated measures MANOVA. מידע איכותני על השינוי נאסף מתוך משימות רפלקטיביות שביצעו המשתתפים לאורך הקורס ובאמצעות שאלון משוב.
ממצאים: ממצאי מבחן MANOVA הראו שינוי מובהק המצביע על עלייה משמעותית עם גודל אפקט גדול (F(1,7) = 13.54, p <0.00, η2 = 0.89) ביצירה ובשימור שותפויות עם משפחות בתוך המסגרת החינוכית. השינויים ברמת הביצוע היו קשורים באופן מובהק בעלייה בתחושת המסוגלות של המשתתפים. ניתוח איכותני הראה כי המשתתפים ייחסו את השינוי ביכולותיהם לעבוד בשותפות ללמידה ההתנסותית ולהזדמנויות הרפלקטיביות כמרכיבי מפתח לשינוי מסוגלות עצמית הנדרשת ליישום מיומנויות העבודה השיתופית.
מסקנות: ממצאי המחקר מעידים על יעילות הקורס לקידום ידע, מיומנויות, ותפיסת מסוגלות הנחוצים לשם עבודה בשותפות עם הורים בטיפול של מקצועות הבריאות במערכת החינוך. מסקנות לגבי פיתוח ומדידה של תכניות דומות יוצגו בהרצאה.