יחסי הורים-מורים, מסוגלות הורית ובקשת עזרה של הורים ממורים

תהליכי שיתוף פעולה בין מערכות שונות, בעיקר בית-הספר והמשפחה, חיוניים להתפתחות תקינה של ילדים (Garbacz et al., 2017). עמדות של הורים בנוגע לשיתוף הפעולה בינם לבין צוות בית הספר ותפיסת המסוגלות ההורית (Parental Self-Efficacy - PSE) שלהם, נמצאו מנבאים את יכולתם לסייע במשימות ובאתגרים שונים הקשורים בהתפתחות ילדיהם (Garbacz et al., 2017; Glatz & Buchanan, 2015). אחד מהביטויים המרכזיים של התנהלות זו עשוי להיות בקשת עזרה של הורים ממורים, כחלק מהתמודדות עם קושי הנוגע לילדיהם. במאמרם של קומיסרוק, הרפז ונדלר (Komissarouk, Harpaz & Nadler, 2017) הוצגו סדרת מחקרים המבחינים בין בקשת עזרה תלותית לבין בקשת עזרה אוטונומית, כאשר השניה מצביעה על כוונתם של ההורים לקבל עזרה שתטפח את יכולתם להתמודד באופן עצמאי עם בעיות דומות בעתיד. מטרת המחקר הנוכחי היא לבחון את תפיסותיהם של הורים לגבי מסוגלותם העצמית ויחסיהם עם המורים כמנבאים את טיב בקשת העזרה שלהם ממורים בנוגע לבעיות הקשורות לילדיהם בשני תחומים מרכזיים – לימודי וחברתי-רגשי.

במחקר השתתפו 192 הורים לילדים בבתי-ספר יסודיים. השאלונים כללו נתונים דמוגרפיים, עמדות ההורים בנוגע ליחסי הורים-מורים, תפיסת מסוגלות הורית, וסגנון בקשת עזרה בתחום לימודי וחברתי-רגשי. מניתוחי הרגרסיה עולה כי בקשת עזרה בתחום החברתי-רגשי הושפעה בעיקר מיחסי שיתוף פעולה בין הורים למורים וממסוגלות הורית גבוהה. בקשת עזרה בתחום הלימודי הושפעה בעיקר מהמעמד הסוציו-אקונומי של ההורים. בנוסף, מתאמים חיוביים נמצאו בין יחסי שיתוף-פעולה לבין בקשת עזרה אוטונומית בשני התחומים. מתאמים שליליים נמצאו בין יחסי שיתוף-פעולה לבין בקשת עזרה תלותית של הורים ממורים.

המחקר מדגיש את שיתוף-הפעולה בין הורים למורים ואת המסוגלות העצמית ההורית כגורמים המעודדים בקשת עזרה אוטונומית, אשר מחזקת את יכולתם של ההורים לסייע לילדיהם בטיפוח יכולת התמודדות אקטיביות עם קושי בתחומי החיים השונים. בנוסף, בקשת העזרה משמשת מעין `גשר` בין שתי המערכות – המשפחה ובית-הספר, וקידום התערבויות שתכליתן ביסוס והעמקת הלגיטימציה שבבקשת העזרה עשוי להביא לידי ביטוי את שילוב המערכות לטובת התפתחותם של הילדים הן במישור הלימודי והן במישור החברתי-רגשי.