תפקידי המשפחה בטיפוח ספורטאים צעירים – ניתוח תוכן של מודלים התפתחותיים

גורמים רבים מעורבים בהגעתו של ספורטאי לרמת מומחיות (expertise) בענף הספורט בו בחר לעסוק כמו גורמים ביולוגיים/גנטיים (למשל: גובה ומבנה מערכת שלד-שריר) וסביבתיים (למשל: איכות תכנית האימונים של הספורטאי ותמיכת המשפחה בעיסוקו). בשני העשורים האחרונים החלו חוקרי חינוך ופסיכולוגים וסוציולוגים של ספורט לחקור את התרומה של הגורמים הסביבתיים להגעה למומחיות בספורט, ובעיקר זו של המשפחה. מחקרים מראים שלמשפחה תרומה חשובה להתפתחות הספורטאי, בעיקר בשנים הראשונות לעיסוקו הספורטיבי. עם זאת, על בני המשפחה להבין מה מצופה מהם לעשות בהיבט החברתי, החינוכי והפסיכולוגי של התפתחות הילד, קרי של הספורטאי הצעיר, אם ברצונה לשמש גורם חיובי ומאזן, ולא גורם מעכב/מפריע, בהתפתחות הספורטאי הצעיר.

המטרה של הרצאה זו היא להציג ממצאים מניתוח תוכן של שלושה מודלים התפתחותיים המתארים כיצד יחידים מגיעים לרמת מומחיות בתחום עיסוקם (ספורט), וכיצד תרמה המשפחה להגעה למומחיות בכל אחד משלבי ההתפתחות. ניתוח התוכן של מודלים אלו הוא שלב ראשון במחקר רב-שלבי משולב (כמותני ואיכותני), הבוחן כיצד בני משפחה של ספורטאים ישראלים מצטיינים תופסים את תפקידם בתהליך טיפוח הכישרון של ילדם, וכיצד הספורטאים הצעירים תופסים את מעורבות בני משפחתם בתהליך.

ניתוח התוכן נערך על שלושה מודלים: (א) המודל של בלום (Bloom, 1985) – מודל הכולל שלושה שלבים התפתחותיים: השנים המוקדמות או השלב הרומנטי (early years), השנים המרכזיות או שלב המיקוד (middle years) והשנים המאוחרות או השלב האינטגרטיבי (late years); (ב) המודל של קוטה (Côté, 1999) – מודל הכולל שלושה שלבי התפתחות: שלב הדגימה (sampling years), שלב ההתמחות (specializing years) ושלב ההשקעה (investment years); (ג) המודל של פרדריקס והקלס (Fredricks & Eccles, 2004), המנתח כיצד ציפיות הורים מילדיהם משפיעות על התנהגות ההורים כלפי הילדים ועל התנהגות הילדים והישגיהם.

ניתוח התוכן כלל שלוש קטגוריות: (א) שלבי המודל ומאפייניהם ההתפתחותיים, (ב) טווח גילי הילדים בכל שלב ו-(ג) דפוסי המעורבות של בני המשפחה, בעיקר ההורים, בכל שלב. בהתבסס על ניתוח התוכן של המודלים, יוצגו כמה המלצות ליצירת מעורבות הורים הולמת במסע של ילדיהם (ואולי גם שלהם) להגעה למצוינות בספורט.