מהם גורמי הסיכון להתערבות פולשנית אצל מטופלים עם אבנים בשופכן המקורב ?

הקדמה

אבנים בשופכן המקורב נוטות להיות גדולות יותר עם אחוזי פליטה ספונטנית נמוכים יותר בהשוואה לאבנים בשופכן המרוחק.מרבית המטופלים עם אבנים בשופכן המקורב יעברו התערבות פולשנית אם כי חלקם יסתדרו תחת טיפול שמרני. איתור גורמי סיכון להתערבות למטופלים עם אבנים בשופכן המקורב יאפשר לסווג את המטופלים לפי רמת סיכון להתערבות פולשנית.מטרתנו למצוא גורמי סיכון להתערבות אצל מטופלים אלו.

שיטות

עברנו באופן רטרוספקטיבי בין אוגוסט 2016 לאפריל 2017 על תיקים של מטופלים שפנו למיון עקב תמונה קלינית של עווית כלייתית ועברו טומוגרפיה ממוחשבת.97 מטופלים אובחנו עם אבן עד בקוטר עד 10ממ הממוקמת פרוקסימלית לכלי הדם האילייקלים.נאספו נתונים דמוגרפיים,קליניים מעבדתיים ודימותיים ובוצעה רגרסיה לינארית לחישוב הסיכון להתערבות.

תוצאות

נכללו 97 מטופלים עם גיל ממוצע 49 (17-97) וקוטר אבן ממוצע של 7.1ממ (3-10).
41 מטופלים עברו טיפול התערבותי ו56 מטופלים טופלו שמרנית.מתוך 56 המטופלים שטופלו שמרנית 26 מטופלים עברו טיפול התערבותי מאוחר ו30 מטופלים דיווחו על פליטה ספונטנית של האבן.באנליזה חד משתנית הגורמים שנמצאו משמעותיים להתערבות הם גודל האבן, צפיפות האבן, גיל ומספר לימפוציטים וטסיות בבדיקת דם. באנליזה רבת משתנים גודל אבן 7ממ≤ (p=0.012,OR 5.4) ומספר טסיות בדם ≤230K/mL(p=0.027,OR 4.9) נשארו משמעותיים סטטיסטית. שיעור ההתערבות אצל מטופלים עם שני גורמי הסיכון עמד על 94.1% בזמן שאצל מטופלים ללא גורמי הסיכון הינו 26.1%. כשבדקנו את גורמי הסיכון בקבוצה שטופלה שמרנית למטופלים ללא גורמי סיכון היה 15% סיכוי להתערבות בהשוואה ל88% במטופלים עם שני גורמי הסיכון.

מסקנה

מצאנו שגודל האבן ומספר טסיות היו גורמי סיכון להתערבות אצל מטופלים עם אבנים עד 10ממ בשופכן פרוקסימלי. גורמים אלו יכולים לסייע באיתור מטופלים להם כדאי להציע טיפול שמרני.