חיזוי הצורך בהתערבות פולשנית לטיפול באבנים עד 10מ"מ בשופכן המרוחק

הקדמה: כ-80% מהאבנים בשופכן המרוחק הקטנות מ-10מ"מ ייפלטו תחת טיפול שמרני. עם זאת, חלקן יגרום לפניות חוזרות למיון, אשפוזים חוזרים ואובדן ימי עבודה לפני שמתקבלת החלטה על צורך בהתערבות. מטרתנו היא לזהות מדדים מנבאים להתערבות.

שיטות: עברנו רטרוספקטיבית על תיקיהם הרפואיים של כל המטופלים שעברו טומוגרפיה ממוחשבת בפרוטוקול אבנים במיון מוסדנו בתאריכים 01.03.2016-01.05.2017. נאספו הנתונים הדמוגרפיים, הקליניים, המעבדתיים והדימותיים של המטופלים להם נמצאה אבן עד 10מ"מ בשופכן המרוחק. בוצעה השוואה של המדדים השונים בין מטופלים שנזקקו להתערבות לאלו שלא.

תוצאות: נכללו 268 מטופלים עוקבים שעמדו בקריטריוני ההכללה. 226 מטופלים (84%) היו גברים והגיל הממוצע היה 46 שנים (13-82). 60 מטופלים (22%) נזקקו לאורטרוסקופיה או ניקוז כלייתי (קבוצה 1) ו 208 מטופלים (78%) טופלו שמרנית (קבוצה 2). לא נמצאה שונות מובהקת בין הקבוצות בנתונים הדמוגרפיים או בשיעור החולים שטופלו בחסמי אלפא.

ניתוח חד משתני מצא שונות מובהקת בין הקבוצות במדדים הבאים: קוטר האבן, מרחקה מפיית השופכן, צפיפותה, נוכחות "Rim sign" ומשך התסמינים. בניתוח רב משתני המדדים שנותרו מובהקים: קוטר האבן, מרחקה מפיית השופכן ומשך התסמינים. בעקומה אופיינית למסווג נמצא שקוטר אבן גדול מ 4מ"מ, מרחק אבן מפיית השופכן הגדול מ 4מ"מ ומשך תסמינים מעל 4 ימים הם ערכי הסף החזקים ביותר לחיזוי צורך בהתערבות. עוד נמצא שאצל מטופלים ללא גורמי סיכון, עם גורם סיכון 1, 2 או 3 הצורך בהתערבות הוא 4%, 22%, 45% ו 67% בהתאמה.

מסקנה: מצאנו שקוטר האבן, מרחקה מפיית השופכן ומשך התסמינים בהגעת המטופל למיון מסייעים בחיזוי הצורך בהתערבות. גורמי סיכון אלו מאפשרים זיהוי מוקדם של מטופלים שיזדקקו לבסוף להתערבות ועשויים להקטין את התחלואה הנלווית לטיפול שמרני.