ההתאמה הספונטנית של קצב הדיבור בין דוברים מבוגרים באינטראקציה

התאמת קצב הדיבור בין דוברים תוארה בעבר כתופעה בה קצב הדיבור של דובר אחד משתנה בהשפעת קצב הדיבור של הדובר השני. תופעה זו הודגמה במערכי מחקר ניסויים ובמערכי מחקר שבחנו אינטראקציית אם-ילד. בשל ההכרה בתופעה זו, קלינאי תקשורת משתמשים באסטרטגית ה"מודלינג" בניסיון לכוון את המטופל להפחית את קצב הדיבור. הדבר נעשה במקרים של מטופלים עם הפרעות דיבור וקול שונות. מטרת המחקר הנוכחי היתה לבחון את התאמות קצב הדיבור שנעשות בין דוברים מבוגרים באינטראקציה טבעית למחצה. לצורך המחקר גויסו עשרה משתתפים בוגרים בעלי דיבור תקין. הנבדקים דיברו עם שתי נסייניות אשר שינו את קצב הדיבור שלהן, בהתאם למערך המחקר הנדרש, כך שנוצרו 20 דיאדות. קצב הדיבור של עשרת המשתתפים ושתי הנסייניות נמדד במהלך השיחות. התוצאות הדגימו שקצב הדיבור של המשתתפים כתוצאה מהאטת קצב הדיבור של הנסייניות. עם זאת, ההאטה בקצב הדיבור של הנבדקים הייתה קטנה מאשר האטת הקצב של הנסייניות. בנוסף, כאשר נבחנו רק מטלות האטת קצב הדיבור (בניגוד למטלות דיבור בקצב טבעי) נצפה מתאים שלילי בין קצב הדיבור של המשתתפים לבין זה של הנסייניות. התוצאות מאשרות את קיומה של ההתאמה בקצב הדיבור בין דוברים מבוגרים במהלך שיחה. בנוסף, התוצאות מדגימות כי התאמת קצב הדיבור בין דוברים אינה תופעה לינארית, ועשויה להיות מושפעת מגורמים שפתיים ותקשורתיים אחרים. ממצאי המחקר תומכים בשימוש באסטרטגיית ה"מודלינג" במהלך טיפולי דיבור לשם האטת קצב הדיבור אצל המטופלים, ואולם מחדדות את הצורך בהבנת הקשר בין המודל המבוצע ע"י קלינאית התקשורת לבין הביצוע של המטופל.