יחס נויטרופילים-לימפוציטים (NLR) טרום ניתוחי עשוי לשפר את יכולת חיזוי ההתקדמות של סרטן שלפוחית שטחי (NMIBC).

תכלית: הערכה פרוספקטיבית של יכולת היחס נויטרופילים-לימפוציטים (NLR) לחזות התקדמות סרטן שלפוחית שטחי (NMIBC). זהו מחקר המשך לשני מחקרים רטרוספקטיבים שהדגימו מובהקות בנושא.

שיטות: למטופלים שאושפזו במחלקתנו עבור ניתוח TUR-BT והסכימו להשתתף במחקר, נלקחה בדיקת דם טרום-ניתוחית לשם ספירה ודיפרנציאל. מטופלים בעלי עדות פתולוגית ל-NMIBC זומנו למעקב ציסטוסקופי כל 3 חודשים, והתקדמות המחלה תועדה פרוספקטיבית. ניתוח סטטיסטי הכולל עקומות קפלן-מאייר ורגרסיות COX, בוצעו על מנת להעריך את יכולת NLR>2.5 לחזות התקדמות.

תוצאות: קוהורט המחקר כלל 96 גברים ו-17 נשים בגיל חציוני של 72 שנים. NLR>2.5 הדגים הבדל מובהק (p=0.02) בממוצע זמן שרידות ללא התקדמות מחלה (35.9 חודשים מול 41.1 חודשים) עבור כל הקוהורט. כמו כן, נצפתה מובהקות בהבדל ממוצע זמן שרידות עבור המטופלים שקיבלו טיפול תוך-שלפוחיתי. שאר תתי הקבוצות (Stage, Grade וטיפול) לא הדגימו מובהקות, אך הקבוצות להן היה NLR>2.5 הראו זמן שרידות נמוך יותר באופן עקבי. רגרסיית COX חד-ערכית להתקדמות המחלה הדגימה מובהקות (p=0.05) לכל הקוהורט, עם Hazard-Ratio גבוה של 7.8. כלומר - הסתברות התקדמות הסרטן לבעלי NLR גבוה היא כפי 7 יותר מאשר אלו החולים בעלי NLR נמוך.

מסקנה: NLR נמצא כמדד מובהק לחיזוי התקדמות סרטן שלפוחית שטחי, בכך שהדגים באופן פרוספקטיבי זמן-שרידות מופחת לכל החולים עם ערך NLR גבוה (>2.5), ובפרט אלו שקיבלו טיפול תוך-שלפוחיתי.