עמדות כלפי אנשים עם ליקוי בשמיעה והשימוש במכשירי שמיעה – היבטים של מגדר וגיל

עמדות הציבור ותפיסותיהם כלפי אנשים עם מוגבלות, חושית, שכלית או נפשית, מדווחות באופן עקבי כמחסום המונע השגת שוויון בחברה (Staniland, 2009). במרבית המחקרים שנערכו לצורך בחינת עמדות האוכלוסייה הכללית כלפי אנשים עם לקות בשמיעה, אלו נמצאו שליליות. עובדה זו עלולה להוביל מועמדים לשיקום שמיעה לזנוח את התהליך וכן לגרום לדימוי עצמי שלילי של אנשים עם ירידה בשמיעה ככלל. מטרתו של מחקר זה הייתה לבחון את השפעותיהם של משתנים שונים, ביניהם גיל ומגדר, על עמדות כלפי אנשים עם ליקוי בשמיעה ואנשים המרכיבים מכשיר שמיעה בקרב האוכלוסייה הבוגרת בישראל. לשם כך פורסם שאלון אינטרנטי, אנונימי, עליו ענו 456 נבדקים. השאלון הורכב משני חלקים, האחד התייחס לעמדות כלפי אנשים עם לקות בשמיעה והשני כלפי אנשים המרכיבים מכשיר שמיעה, ובהם היגדים המכילים ניגודים סמנטיים משתנים על גבי טווח תשובות מספרי (Erler & Garstecki, 2002). ניקוד גבוה יותר מציין תפיסה ועמדה חיובית יותר. ככלל, עמדות האוכלוסייה הבוגרת שנבדקה במחקר זה היו שליליות יחסית, הן כלפי אנשים עם ליקוי בשמיעה והן כלפי אנשים המרכיבים מכשיר שמיעה. הממצאים הצביעו על מתאם בין גיל הנבדק שמילא את השאלון, לבין ניקוד גבוה יותר, כך שככל שהאדם מבוגר יותר, כך עמדותיו חיוביות יותר. כמו כן, נבדקים שדיווחו כי שמיעתם אינה בתחום הנורמה הציגו עמדות חיוביות יותר במספר היגדים, ביחס לנבדקים שדיווחו ששמיעתם תקינה. מאידך, השפעתם של משתני המגדר, ההשכלה ורמת ההכנסה הייתה מועטה ונצפתה בהיגדים בודדים בלבד. עיסוק הנבדק וחווית מגבלה תפקודית בעבר נמצאו כחסרי השפעה על עמדות הנבדקים. ממצאי המחקר תואמים את העדויות בספרות המחקרית לפיהן העמדות כלפי ירידה בשמיעה וכלפי אנשים המרכיבים מכשיר שמיעה הינן שליליות (Manchaiah et al., 2015) וכי עמדות אלו נוטות להיות חיוביות יותר עם העלייה בגיל (Erler & Garstecki, 2002). אנו סבורים כי לאור העליה בתוחלת החיים, והצורך הגובר בשיקום שמיעתי, ישנה חשיבות עליונה למיגור הרתיעה מהרכבת מכשיר שמיעה ככלל ובקרב אנשים מבוגרים בפרט לצורך שיפור איכות החיים והתקשורת של אנשים עם ירידה בשמיעה.