השוואת שיטות הגשה שונות של מטלת הבנת דיבור על רקע רעש בקרב לקויי שמיעה

מטרות המחקר: להשוות בין שיטות הגשה שונות של מטלת הבנת דיבור על רקע רעש בקרב לקויי שמיעה.
רקע: תפיסת דיבור היא מדד לרגישות שמיעתית ועיבוד טמפורלי. בספרות נראה שישנו חוסר אחידות מתודולוגית בהערכת יכולת זו. מחקר קודם השווה יכולת תפיסת דיבור על רקע רעש אצל שומעים תקינים בשלושה תנאים שונים: רעש ממושך, רעש לכל מילה ורעש לכל מילה עם מילה מקדימה (`לומר`). נמצאו אחוזי זיהוי גבוהים יותר בתנאי של רעש ממושך. עם זאת, מחקרים אחרים מראים שלקויי שמיעה מתקשים בפיצול קשב, ועל כן התנאי בו יש מילה מקדימה שעוזרת למקד את הקשב, עשוי להעלות עבורם את אחוזי הזיהוי.
שיטה: שניים-עשר משתתפים, בגילי 60-27 בעלי ליקוי שמיעה תחושתי עצבי, ובסך-הכל 19 אוזניים. הנתונים הושוו לנתוני המחקר הקודם שכלל 36 סטודנטים בעלי שמיעה תקינה. המשתתפים ביצעו מבחן מילים חד-הברתיות עם רעש לבן, ביחס אות רעש=0 דציבל, בשלושה תנאים שונים: רעש מתמשך, רעש על כל מילה ורעש על כל מילה עם מילה מקדימה.
ממצאים: אחוזי הזיהוי בקרב לקויי השמיעה היו נמוכים מאלה של קבוצת הביקורת, אולם עבור שתי הקבוצות אחוזי הזיהוי ברעש מתמשך היו גבוהים משני התנאים האחרים. לא נמצא הבדל בין התנאים של רעש על כל מילה, עם ובלי מילה מקדימה.
דיון: אחוזי זיהוי בתנאי של רעש מתמשך היו גבוהים ביותר כנראה בשל התרגלות לרעש. ממצאי המחקר מראים שיש להיות זהירים בהשוואה בין מחקרים שונים הכוללים שיטות שונות להערכת תפיסת דיבור על רקע רעש. דפוס התגובה הדומה בין הקבוצות עשוי להעיד על כך ששתי הקבוצות משתמשות במנגנון דומה לתפיסת דיבור, אם כי פחות יעיל בתפיסת דיבור על רקע רעש בקרב לקויי שמיעה.