האם הוא שומע? פרוטוקולים אודיולוגיים באבחון ובטיפול באנשים עם אפזיה

אירוע מוחי הוא הגורם העיקרי לנכות בקרב מבוגרים בעולם המערבי, ושכיחותו עולה עם הגיל. השכיחות של הפרעות שפה ו/או דיבור לאחר אירוע מוחי בקרב בני 79-60 שנים היא 47%, ובגילאי 80 ומעלה השכיחות היא 64% (NASIS, 2013).
אירוע מוחי עלול לגרום גם לירידה בשמיעה, אם כי רוב האירועים המוחיים הגורמים לאפזיה לא גורמים לירידה בשמיעה משום שאיזורי הפגיעה שונים. עם זאת, כיוון שמקרים רבים של אפזיה כתוצאה מאירוע מוחי מתרחשים בגיל המבוגר, וכיוון שהשכיחות של ליקוי שמיעה תלוי-גיל היא גבוהה (כ-30% בקרב אנשים בני 65 ומעלה וכ-85% מעל גיל 80), ניתן להניח שלשיעור ניכר של אנשים עם אפזיה יהיה ליקוי שמיעה ברמה כלשהי. ליקוי שמיעה שאינו מטופל עלול לגרום לקושי בתפיסה ובהבנה של מסר מילולי ולטעויות בפיענוח מסרים שמיעתיים. כיוון שהן האבחון והן הטיפול השפתי-תקשורתי באפזיה מתבססים במידה רבה על תקשורת דבורה, ההערכה של יכולת ההבנה של מטופל עם ירידה בשמיעה עלולה להיות מוטעית, ובמהלך הטיפול עלולים להיות לו קשיים רבים יותר. כמו כן, תקשורת איכותית עם מטופלים לאחר אירוע מוחי רלבנטית גם בטיפולים שיקומיים נוספים – פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק ועוד.
מטרת המחקר הנוכחי היא לבחון את המודעות של קלינאי תקשורת למצב השמיעה של מטופלים עם אפזיה ואת האמצעים הננקטים לצורך אבחון ושיקום שמיעתי בעת האבחון והטיפול באפזיה.
נערכה פניה לקלינאי תקשורת מכל רחבי הארץ באמצעות רשתות חברתיות מקצועיות. הקלינאים שהסכימו להשתתף במחקר ענו על סדרת שאלות לגבי מודעותם למצב השמיעה של המטופלים שלהם והפעולות שננקטות על ידם, או מקובלות במוסד בו הם עובדים, כשמאותר מטופל עם ליקוי שמיעה. 52 קלינאי תקשורת, שעובדים עם מטופלים אפזים במסגרות שונות – בתי חולים שיקומיים, מסגרות שיקום בקהילה וקליניקות פרטיות, השיבו על השאלונים. השאלות התייחסו לפרוטוקולים מובנים לאיתור ליקוי שמיעה בקרב המטופלים, מודעות לאפשרות של ליקוי שמיעה, הימצאות של ציוד לבדיקת שמיעה, היכרות עם אביזרי הגברה ושימוש בהם במקרה הצורך.
התשובות הצביעו על שונות רבה ברמת המודעות והידע של קלינאים המטפלים באפזיה לגבי ליקויי שמיעה ואמצעי הגברה.

מקורות
NASIS (2013). National Acute Stroke ISraeli registry