השפעת מטלות דיבור על הפקת ותפיסת רגשות מדומים

רקע: מחקרים הראו שרמזים פרוזודיים וסמנטיים משפיעים על זיהוי רגשות. נשאלת השאלה האם איכות הזיהוי מושפעת מסוג הגירוי הקולי, למשל, הבעת רגשות באמצעות מילה בודדת או באמצעות משפט.

מטרת המחקר: לבדוק אם הבעת ותפיסת רגשות באמצעות מילה בודדת ( "אנה") עדיפה על שימוש במשפט מלא ("מה באמת? אני לא מאמינה"), בעיקר משפט שמאפשר, תיאורטית, הבעה של מגוון רגשות.

השערת המחקר: השימוש במשפט יאפשר הבעת רגשות באופן ברור יותר בהשוואה לשימוש במילה בודדת.

שיטות מחקר: ארבעים ותשע נשים בריאות, בגילאי 20-30 שנים, השתתפו במחקר. כל אחת מהן השתתפה בהפקה של הדיבור ושיפוט תפיסתי של הדיבור, כמצוין להלן. שני גירויי הדיבור היו המשפט "מה באמת, אני לא מאמינה", והמילה "אנה", כאשר כל אחד משני הגירויים הופק תוך כדי הבעת רגשות מדומים שונים. קטגוריות הרגש שנכללו במחקר היו ארבע: כועס, עצוב, שמח, טבעי. לצורך ביצוע המבחן התפיסתי, נבחרו חמש-עשרה הקלטות. בשלב התפיסתי, הושמעו הבעות של משפט ומילה, באופן רנדומאלי. כאשר נדרש שיפוט קטגוריאלי ביחס למצב הרגשי הנתפס אודיטורית על ידי המאזינה.

תוצאות: נמצא כי ההבדל בין מילה לעומת משפט הוא גדול באופן משמעותי ברגש כעס, כך שהמילה "אנה" מאפשרת יותר דיוק בזיהוי רגש המטרה. באשר לרגש עצוב, "מה באמת" מאפשר זיהוי טוב יותר. באשר לרגשות שמח וטבעי אין הבדלים משמעותיים בין סוגי הדיבור. בנוסף, נמצא כי יכולת הנבדקים לזהות את קטגוריות הרגש השונות נמצאה עקבית ומובהקת לסוג הגירוי "מה באמת, אני לא מאמינה" בלבד.

דיון: המחקר הנוכחי הוא חלק ממחקר גדול יותר העוסק ביישומים קליניים של עיבוד אותות דיבור. מחלות עצבים (כגון מחלת פרקינסון), תופעות פסיכיאטריות (כגון דיכאון, חרדה, וסכיזופרניה) והפרעות נוירו-התפתחותיות (כגון אוטיזם) מאופיינות, בין השאר, בקשיי הבעה ותפיסה של רגשות באמצעות הקול. יש צורך לפתח שיטות אבחון של הפרעות אלו ואחרות באמצעות מדדים תפיסתיים ואקוסטיים של הקול. ממצאי המחקר הנוכחי מצביעים על החשיבות שבבחירת מטלת הדיבור כחלק מחקר הבעות רגשיות.