מבחן לעיסת קרקר ומבחן בליעת מים: הבדלים תלויי גיל ומגדר בקרב מבוגרים ללא הפרעת בליעה

לעיסה ושתיה הינן פעילויות סנסו-מוטוריות מורכבות השונות זו מזו, ומצריכות תיאום ותיזמון של שרירים רבים תוך הסתמכות על פידבק סנסורי. יכולות אלו משתנות עם הגיל ומושפעות מדיספגיה. קשיים בלעיסה ובשתיה יכולים להוביל לחנק, אספירציה, דלקת ריאות כתוצאה מאספירציה, תת-תזונה והתייבשות.

הערכה קלינית של יכולת הבליעה מאפשרת לקלינאי התקשורת לתאר באופן איכותי קשיים בבליעה. לעומת זאת, כימות יכולת הבליעה מאפשר זיהוי שינויים על רצף ולא באופן קטגוריאלי. על מנת לזהות ליקויים, יש צורך במידע על שונות ביכולת הבליעה באוכלוסיה תקינה. מבחן Test of Mastication and Swallowing of Solids (TOMASS) משמש להערכת יכולת הלעיסה של מוצק קשה (קרקר) ופותח בניו-זילנד תוך שימוש במצרך מקומי. מבחן בליעת מים (Timed test of swallowing) משמש להערכת יכולת הבליעה של 150 מ"ל מים.

מטרת המחקר היתה לאסוף נתונים נורמטיבים עבור מדדי המבחן השונים תוך שימוש בקרקר ישראלי, ולזהות הבדלים תלויי-גיל ותלויי-מגדר בביצוע המבחנים. כמו כן, מהימנות שני המבחנים בבדיקות חוזרות (test-retest) נבחנה.

נבדקו 216 מבוגרים ללא דיספגיה בגילאים 20-95 שנים, מתוכם 126 ביצעו כל מבחן פעמיים בסדר רנדומלי. נמצאו הבדלים תלויי מגדר. במבחן TOMASS נשים הדגימו יותר נגיסות, מחזורי לעיסה ובליעות, ונזקקו לזמן ארוך יותר לאכול את הקרקר. במבחן בליעת מים, נשים הדגימו יותר בליעות כאשר הנפח לבליעה בודדת היה נמוך יותר, ונזקקו לזמן ארוך יותר על מנת לשתות 150 מ"ל מים. בנוסף, נמצאו שינוים תלויי גיל, כאשר עם העליה בגיל הודגמו משכי זמן ארוכים יותר, יותר מחזורי לעיסה ויותר לעיסות במבחן TOMASS, ובמבחן בליעת מים הודגמו משכי זמן ארוכים יותר וכמות מים נמוכה יותר נצרכה. לא נמצאו הבדלים בביצוע בין שתי החזרות על המבחן.

שימוש במבחנים הללו יכול להוות תוספת להערכת הקלינית של הבליעה ולספק מידע כמותי הנוגע ליעילות הבליעה, כאשר הנתונים הנורמטיבים יכולים לשמש כנקודת ייחוס באיתור מבוגרים עם קשיים ביעילות הלעיסה וביכולת השתייה.