מחקרים מהעשור האחרון מערערים על התפישה הקלאסית שלפיה תהליך ההחלמה מאפזיה נשען על פיצוי של ההמיספרה הימנית לנזק שנגרם להמיספרה השמאלית (Cappa et al., 1997), וטוענים שמעורבות של ההמיספרה הימנית בעיבוד שפה לאחר נזק שמאלי, עלולה דווקא להפריע לתהליך השיקום. הטענה היא שאיזורים בהמיספרה הימנית מדכאים איזורים מקבילים בהמיספרה השמאלית, וכך מחמירים את הנזק התפקודי (Thiel et al., 2006). עם זאת יתכן גם שמעורבות יתר של ההמיספרה הימנית יכולה לפגוע בתפקוד השפתי ע"י הגברה של העברת אינפורמציה משובשת לשני הכיוונים (Chiarello & Maxfield, 1996), ולאו דווקא ע"י דיכוי של איזורים מוחיים שמאליים. בשני מחקרים שבהם בדקנו את הקישוריות בין ההמיספרות בנתוני הדמייה מוחית תפקודית ב FMRI ניסינו לשפוך אור על סוגיה זו.
במחקר הראשון בדקנו 15פציינטים עם אפזיה כרונית בעקבות שבץ מוחי שמאלי, במטלה של הבנת משפטים, בהשוואה לנבדקים בריאים. לא מצאנו עדות לכך שאיזורים מוחיים ימניים משתיקים את האיזורים מקבילים משמאל, מצד אחד, וגם לא להיווצרות של קשרים מפצים חדשים המעבירים מידע מימין לשמאל. עם זאת, המתאמים בין הקשרים הבין-המיספרלים לבין התפקוד השפתי של הפציינטים מספקים תמיכה חלקית בכל אחד מהמודלים המוצעים לדיכוי או פיצוי בין ההמיספרות, כתלות באיזור המוחי הספציפי.
במחקר השני בדקנו את הקישוריות בזמן מנוחה אצל פציינטית אחת, לפני ואחרי טיפול שפתי המבוסס על אינטונציה מלודית, בהשוואה לפציינטית שלא קיבלה טיפול. השיפור שחל ביכולתה של הפציינטית המטופלת להפיק משפטים לווה בחיזוק הקשרים בין איזורי שפה פרונטלים ימניים לבין איזורים המעורבים בתכנון מוטורי בדיבור.
לסיכום, נראה שתפקיד ההמיספרה הימנית בעיבוד שפה אחרי נזק מוחי שמאלי תלוי הן במטלה הנבדקת, והן בתהליך השיקום. מצד אחד, במטלת הבנת משפטים, הדורשת בד"כ עבודה משותפת של שתי ההמיספרות, שינוי באיזון בחלוקת העבודה בין ההמיספרות בעקבות הנזק השמאלי, עלול להפריע לתפקוד. מצד שני, במטלת הפקה, שבאופן בריא מערבת הפעלה שמאלית אסימטרית, ניתן לראות תרומה מפצה של ההמיספרה הימנית, לאחר תהליך שיקום שהדגיש את היכולות הימניות השמורות.