משלימי הפועל בטקסטים כתובים בראיה התפתחותית

כל הפעלים בעברית בנויים משילוב של שורש ושל בניין, מבנה המארגן את לקסיקון הפועל. קיימת חשיבות מכרעת לא רק לסמנטיקה של הפועל כערך מילוני, אלא גם למהותם של רכיבי הפועל - השורש והבניין - בשילוב זה. לבנייני הפועל העברי חשיבות תחבירית מרכזית, שכן הם מתקשרים למבנה הארגומנטים במשפט, כמו בדוגמאות האיש התעלף (מבנה ארגומנטים עני) לעומת ירון נתן את המתנה לבני (מבנה ארגומנטים עשיר). ידע הפועל הספציפי מחייב אפוא היכרות עם הערכיות התחבירית של הפועל (Verb Valency) – הנושא, מושאים ונספחים. כל אלה קשורים קשר בל יינתק למערכת הבניינים לעברית. על רקע זה, שם לו מחקר זה למטרה למפות באופן מקיף אפיונים תחביריים של הפועל בעברית תוך התמקדות בשבעת הבניינים, בטקסטים כתובים בשתי סוגות בתקופת התפתחות השפה המאוחרת.

חומרי המחקר היו 160 טקסטים כתובים בסוגות הסיפור והשיח העיוני, שהופקו בארבע קבוצות גיל – תלמידי כיתה ד`, כיתה ז`, כיתה י"א ומבוגרים. בטקסטים אלה אותרו 1833 תמניות פעלים לקסיקאליים. הניתוח עסק בפועל בהקשרו התחבירי-פרגמטי ובחן את מספר המשלימים התחביריים שלו וסוגיהם. הממצאים המפתיעים של הניתוח הצביעו על כך שכמעט כל הפעלים בקורפוס, כולל אלו בבניינים עניי הטרנזיטיביות (נפעל והתפעל), היו בעלי משלים אחד לפחות. משלימים אלה נטו להיות יותר מושאיים בבניינים עשירי הטרנזיטיביות (קל, פיעל והפעיל) ויותר תיאוריים (נספחים) בבניינים בעלי הטרנזיטיביות הנמוכה, כפי שהראה גם ניתוח עומק של בניין נפעל כחקר מקרה. ממצא פסיכולינגוויסטי זה מצביע על כך שהשיח הכתוב, גם בידי לא-מומחים, הוא אינפורמטיבי במהותו מבחינת משלימי הפועל כבר מכיתה ד`. גם מספר המשלימים לפועל נמצא קשור למערכת הבניינים - גבוה יותר בבניינים עשירי הטרנזיטיביות לעומת אלו בעלי הטרנזיטיביות הנמוכה. מספר זה עלה עם הגיל ושנות הלימוד, כלומר הכותבים הוסיפו מידע רב יותר לגבי הפועל ככל שעלו הגיל ושנות הלימוד. לסיכום, במונחים של השלמות תחביריות, הטרנזיטיביות בשיח הכתוב אינה נמוכה, והיא מאורגנת על פי מערכת הבניינים.