מטרה:
לבחון האם אמדן בליעה סיעודי בחולים מאושפזים עם אוטם מוחי חריף נמצא במיתאם עם תחלואה ותמותה לאחר האוטם.
שיטת מחקר:
מחקר רטרוספקטיבי
שיטות:
אמדן הבליעה כלל חמישה שלבים עוקבים: שלב מקדים (4 נקודות), נוזלים מוסמכים (4 נק`), מוצקים רכים (4 נק`), מוצקים קשים (4 נק`) ונוזלים דלילים (4 נק`). מעבר משלב לשלב היה מותנה בהצלחה בשלב הקודם. חמרת הדיספגיה הוגדרה כחמורה (ציון 0-8 נק`), בינונית (9-14 נק`), קלה (15-19 נק`) וללא דיספגיה (20 נק`). התערבויות טיפוליות כללו התאמת מרקמים והזנה חלופית בהתאם לציון האמדן. בוצעה בדיקה רטרוספקטיבית של 628 מאושפזים עוקבים עם אוטם מוחי חריף. 41.2% (259 חולים) השלימו את אמדן הבליעה, מתוך אוכלוסית המחקר הורכבו ארבע קבוצות לפי ארבע חומרות הדיספגיה, 20 חולים בכל קבוצה. הקבוצות היו מאוזנות מבחינת מין, גיל, מחלות רקע, חמרת האוטם, הטריטוריה של האוטם, טיפול בTPA ודרגת התפקוד לפני האוטם. נערכה השוואה בין הקבוצות עבור שיעור דלקות הריאה, משך האשפוז, שיעור אשפוז חוזר בשנה לאחר האירוע, יעד השחרור (בית או מוסד) ותמותה בשנה לאחר האוטם.
ממצאים:
שיעור האשפוזים החוזרים היה גבוה באופן מובהק בקרב חולים עם דיספגיה (p=0.036). שיעור דלקות הריאה באשפוז היה 5% (n=4), כל האירועים בחולים עם דיספגיה בינונית או חמורה, p=0.097. משך האשפוז היה ממושך יותר בחולים עם דיספגיה, p=0.066. שישה מתוך שבעת המטופלים שנפטרו בשנה לאחר האוטם דורגו כסובלים מדיספגיה בינונית או חמורה.
דיון:
חומרת הדיספגיה בקרב מאושפזים עם אוטם מוחי חריף נמצאת במיתאם עם תחלואה ותמותה חמורים יותר. זאת על אף שבוצעו התערבויות טיפוליות בהתאם לתוצאות האמדן. הסברים אפשריים לתוצאות הם חוסר היענות להגבלות תזונתיות, היעדר מעקב ארוך טווח ותכנית שיקום בליעה, ומאפיינים פסיכומטריים לא ידועים של אמדן הבליעה בהתחשב שמדובר במבחן קליני ולא מכשירני, שעלול שלא לאבחן חולים עם אספירציות שקטות. יש צורך במחקרים נוספים על מנת לבחון את מהימנות אמדן הבליעה ולתכנן תכנית התערבות מתאימה לדיספגיה לאחר אוטם מוחי חריף.