בחיי היום-יום אנו נקלעים פעמים רבות למצבים בה אנו נדרשים להקשיב לדובר או דוברת מסויימים על רקע רעש של דוברים אחרים ("מסיבת הקוקטייל"). מצב האזנה כזה נחשב כקשה במיוחד אפילו לאוכלוסיה בעלת שמיעה בתחום הנורמה ובמיוחד לילדים צעירים או למבוגרים בגיל השלישי. אחת האסטרטגיות בהן משתמש השומע על מנת להבין דיבור על רקע דיבור מתחרה היא להתחקות אחר קול הדובר הרלוונטי ולהבחין בינו לבין דוברים אחרים. לשם כך, השומע נעזר בזיהוי מאפיינים אקוסטיים של קול הדובר, הכוללים את התדירות הבסיסית (F0, להערכת גובה טון) ותדירויות הפורמנטים (להערכת מסלול הקול). מטרת המחקר הנוכחי היתה להעריך את השימוש במאפיינים אקוסטיים אלו לצורך הבחנה בין דוברים בקבוצות גיל שונות. ארבעים ואחד ילדים (8-11 שנים), 21 מבוגרים-צעירים (18-35 שנים) ו-12 מבוגרים בגיל השלישי (65-78 שנים) השתתפו במחקר. ספי ההבחנה הוערכו בשיטה אדפטיבית פעם אחת כשרק F0 של הדוברת שונה, פעם שנייה כשרק תדירויות הפורמנטים שונו ופעם שלישית כששני המאפיינים האקוסטיים שונו יחדיו. בנוסף, הוערכו יכולות זיכרון שמיעתי, קשב ויזואלי ויכולת קוגניטיבית כללית. נמצא ש: 1. ממוצע ספי ההבחנה היה דומה למבוגרים הצעירים ותשעה מהמבוגרים הראו תוצאות דומות לצעירים. 2. ספי ההבחנה בהתבסס על תדירויות הפורמנטים היו טובים יותר מאלו שהתקבלו בהתבסס על F0, מה שמרמז לכך שהשומע מסתמך יותר על תדירויות הפורמנטים לזיהוי קול הדובר. 3. הספים שהתקבלו כאשר השינוי היה בפורמנטים ובF0 יחדיו היו טובים יותר מאשר עבור כל מאפיין אקוסטי בנפרד בכל הגילאים. תוצאה זו מעידה על יכולת האינטגרציה בין שני ערוצי מידע כבר מגיל צעיר. 4. רק בילדים נמצא קשר בין יכולת הקשב הוויזואלי לספי ההבחנה. ממצאים אלו מעידים על כך שהעיבוד הטמפורלי והעיבוד הספקטרלי הנדרשים לביצוע הבחנה בין דוברים בשלים מגיל צעיר ונשמרים עם העלייה בגיל. תוצאות המחקר תומכות בהנחה שהשימוש ברמזים אקוסטים להבחנה בין דוברים היא יכולת שמשקפת תהליכי מטה-מעלה (bottom-up) בעוד השונות בין קבוצות הגיל בתפיסת דיבור על רקע רעש מושפעת כנראה מתהליכי מעלה-מטה (top-down).