מזה כשני עשורים מתחוורת בקרב הציבור הרחב חשיבותם של טיפולי השפה בגילאי בית הספר, לרבות התייחסות לתחומי הקריאה, הבנת הנקרא, הכתיבה והבעה בכתב (ASHA, 2001). אם בעבר טיפלו קלינאיות התקשורת בעיקר בילדים צעירים, והטיפול בהם הופסק או הועבר למורות להוראה מתקנת עם כניסתם לבית הספר, הרי שבשנים האחרונות מחלחלת ההבנה אצל אנשי המקצוע ובכלל הציבור, כי קיימת זיקה הדוקה בין לקויות למידה ולקויות שפה; לפיכך מתחדד הצורך בטיפולי שפה בגילאי בית הספר היסודי, חטיבת הביניים, התיכון ואף בקרב מבוגרים בעלי בעיות שפה. העבודה עם גילאים אלו, המערבת התייחסות לתחומי האוריינות, מזמנת אתגרים חדשים לקלינאיות התקשורת; הדבר ניכר בעיקר בעת התערבות בתחומי הקריאה, הבנת הנקרא, הכתיבה וההבעה בכתב. אחד האתגרים שפוגשת הקלינאית בשטח לעתים תכופות, הוא העדר מוטיבציה מצד המטופל ליטול חלק בפעילויות אורייניות. מטופלים רבים מפגינים חוסר אונים נרכש, רתיעה והימנעות בעת ניסיונות לפעילות משותפת (חווייתית או דידקטית) הכוללת קריאה ו/או כתיבה. בהרצאה זו תוצג גישה קלינית להתמודדות עם אתגרים אלו, העושה שימוש בכלים מתחום הלמידה מבוססת הפרויקטים (Project Based Learning) בעת עבודה על השיח הכתוב בטיפולי שפה של ילדים בגילאי בית הספר. למידה מבוססת פרויקטים – PBL – היא שיטה חינוכית השואבת משיטות של למידה פעילה. הלמידה מבוססת על פעילות חקר קבוצתית שבסופה מתקבל פרויקט או תוצר. הלמידה נובעת משאלה ראשונית, המניעה את הלומד לחקור, להעמיק וליצור בתחום קרוב ללבו. בתהליך הלמידה מושם דגש על רפלקציה ומשוב חוזרים. פעילויות החקר כוללות השגת מידע באופנויות שונות, כגון: למידה בין עמיתים, למידה מתוקשבת ועוד (Larmer, Mergendoller, & Boss, 2015). מן הספרות עולה כי ללמידה מבוססת פרויקטים יתרונות ברורים, שכן היא מאפשרת ללומד להיות מעורב באופן פעיל בתהליך הלמידה ולהגיע להבנה מעמיקה יותר של החומר הנלמד.(Krajcik & Blumenfeld, 2014) בהרצאה זו יובא מודל לטיפול בשיח כתוב, העושה שימוש בכלים מתוך למידה מבוססת פרויקטים; המודל יודגם באמצעות תיאורי מקרה, תוך הצגת תהליך העבודה והתוצרים שהתקבלו: עיתון, חוברת עבודות יצירה, סרט והצגה.