האם מטופלים עם אנומיה על רקע ליקוי בלקסיקון פלט פונולוגי – נתרמים מרמזים פונולוגים וסמנטים?

מודלים לשיום מסייעים להבנת השלב הלקוי במטופל האנומי. ההנחה שבקיומו של ליקוי לקסיקאלי-פונולוגי רימוז פונולוגי יסייע יותר לשליפה ביחס לרימוז סמנטי.

במחקר נבחנה יעילותם של שני סוגי רימוז על השיום של 16 נבדקים עם אנומיה על רקע ליקוי בלקסיקון פלט פונולוגי. הנבדקים שיימו 200 שמות עצם ב- 5 מקבצים מאוזנים, האחד בצירוף רימוז סמנטי, השני בצירוף רימוז פונולוגי ושלושה מקבצים נוספים שימשו כבסיס להשוואה לפני כל רימוז ולאחריו.

מרבית הנבדקים נתרמו משני סוגי הרמזים באופן מיידי אולם בתשעה האפקט של הרימוז הפונולוגי נמשך גם במקבץ העוקב ללא הרימוז. אצל שלושה מטופלים ההשפעות של שני סוגי הרימוז נמשכו גם במקבצים העוקבים ללא רימוז ואילו בארבעה נמצאה השפעה מיידית בלבד של שני סוגי הרימוז.

הממצאים תומכים בכך ששני סוגי הרימוז יעילים לטיפול בליקוי בלקסיקון פלט פונולוגי בזמן הצגתם אולם היעילות הינה לרוב זמנית בלבד לרימוז הסמנטי, בעוד שההשפעה של הרימוז הפונולוגי על השיום בקרב מרבית המטופלים נמשכת גם מעבר לזמן הצגתם.