תקפות ומהימנות של בדיקת וובר אודיומטרי

בדיקת וובר באמצעות קולן הינה בדיקה מאוד ותיקה אשר תוארה לראשונה בשנת 1825 (Bickerton & Barr, 1987) הבדיקה מבוצעת בשגרה על ידי רופאי אף-אוזן-גרון. למרות שכיחותה, יעילותה הוכחה רק עבור מקרים פרטניים (פינקלשטיין, 2016). בהתבסס על הרעיון מאחורי בדיקת הקולן הוצעו מספר אופנים להתאים את ביצועה באופן מכויל באמצעות אודיומטר ע"י הנחת מתנד הולכת העצם על מצח הנבדק. פוסטר זה יתמקד באופן הביצוע אשר הוצע בשנת 1957 Rubinstein and Klein כאשר יש חשד לירידה מלאכותית של ספי הולכת העצם בעקבות מתן מיסוך. לא קיים תיעוד לכך שבדיקה זו נחקרה ותוקפה מאז אותו מחקר ראשוני, אף על פי כן, היא הפכה לפופולרית בישראל. עקב כך, מטרת מחקר זה לבחון בצורה אמפירית את יעילות הבדיקה.

בחלקו הראשון של המאמר החוקרים ערכו מבחן פיילוט לנבדקים בעלי שמיעה תקינה. הם ביצעו את הבדיקה ל- 10 נבדקים עם שמיעה תקינה להם יצרו לקות הולכתית מזערית של 5-15 דציבל על-ידי איטום האוזן. מתואר כי נמצא שפער הולכת אויר-עצם של 10 דציבל מספיק בכדי שהצליל יתפס מכיוון אחד וברב המקרים הספיקו אפילו 5 דציבלים. החוקרים לא הציגו מידע כמותי או סטטיסטי עבור חלק זה. בחלקו השני והעיקרי בחנו החוקרים את מהימנות נוסחה זו ע"י בדיקה של 250 נבדקים עם לקות שמיעה הולכתית בעקבות פתולוגיות שונות.

במחקר הנוכחי בוצעה בדיקת וובר באופן המתואר בחלקו הראשון של המאמר הנ"ל ל-20 אנשים עם שמיעה תקינה ללא מלפורמציות בגולגולת (למשל אטרזיה) ושלא עברו ניתוחי אוזניים (כמו פנטרציה וטימפנופלסטיקה). על פי תוצאות המחקר הנוכחי:

מהימנות הבדיקה נמצאה מובהקת בכל התדרים במצב של לקות שמיעה הולכתית חד צידית. יש חשיבות לחזרה על הבדיקה שלוש פעמים בעיקר עבור התדרים 2000 ו-4000 הרץ, כיוון שרק במצב זה נמצאה קורלציה מובהקת, ובכך עולה מידת מהימנות הבדיקה.

תקפות הבדיקה (ההתאמה בין תוצאת הנוסחה לתשובת הנבדק) נמצאה נמוכה בכל תדרי הבדיקה במצב של לקות שמיעה הולכתית חד צידית.