פונולוגיה אהובתי

דוברי עברית לומדים לקרוא את המערכת המנוקדת – מערכת שקופה המספקת מידע פונולוגי (כמעט) מלא על המילה. קריאה במערכת המנוקדת מבססת את הידע האורתוגרפי הנדרש לקריאה במערכת הלא מנוקדת. החל מכיתות ב` ו- ג` מתחילים הילדים לצמצם בהדרגה את התלות בסימני הניקוד, אם כי רובם עדיין נדרשים לטקסט המנוקד. בכיתה ד` הם עוברים לקריאה של הטקסט הלא מנוקד, ועם חלוף השנים הם מעדיפים את הטקסט הלא מנוקד, וחלקם אף שוכחים את סימני הניקוד.

קריאה במערכת המנוקדת מהווה אבן דרך חשובה והכרחית בתהליך המורכב של רכישת הקריאה, אך לא כל הילדים מצליחים לפסוע בגשר הניקוד לכל אורכו, על מנת להגיע לזיהוי אורתוגרפי מדויק. ישנם ילדים המתקשים בקריאה אשר ידגימו דפוס קריאה לקוי. דפוס זה יתבטא בהיעדר רכישת הניקוד באופן יציב וחוסר דיוק בקריאה: חלקם יאמצו אסטרטגיות קריאה לא יעילות, שיאפשרו להם להשיג קריאה מהירה ושוטפת אך עם שגיאות דיוק רבות, בעוד שחלקם יישארו איטיים מאוד בקריאתם ויתקשו להגיע לזיהוי לקסיקלי.

ההרצאה תתמקד בשאלה עמה מתמודד קלינאי התקשורת בטיפול בילדים שתוארו לעיל – האם תמיד נכון לחזור ולקודד את הניקוד בתהליך הטיפולי? כיצד ניתן להשיג קריאה מדויקת במידה ולא חוזרים לקידוד הניקוד? ואיך ההחלטה קשורה ליכולות שפתיות אחרות של המטופל? בהרצאה נציג שני מקרים בכדי להמחיש את קשת האפשרויות, את השיקולים הנלקחים בחשבון בעת בניית הטיפול ואת הדרכים לשיפור תפקודי דיוק הקריאה.