ילדים עם לקויות בתקשורת, שפה ודיבור מתחילים פעמים רבות בטיפול במסגרת מכונים ויחידות להתפתחות הילד, קרי במערכת הרפואית, ובהמשך, לאחר תהליך השמה עוברים לטיפולה של מערכת החינוך. המעבר בין המסגרות הטיפוליות עלול לעורר קשיים הן לילד והן למשפחתו, ולו רק בשל המעבר ממסגרות אשר שונות בהתנהלותן, ולעיתים, גם בהדגשים הטיפוליים. בניית תכנית הטיפול לילד במסגרת החינוכית מחייבת התייחסות לצרכים של הילד והמשפחה בהתחשב במשאבים הרגשיים והחומריים שיש ברשותם.
על פי החוק ובהתאם לשיקול דעת מקצועי זכאים הילדים המשולבים בחינוך המיוחד לטיפולים במסגרת הרפואית, קרי, מטעם קופות החולים. שתי המערכות (החינוכית וקופות החולים) שואפות לתת את המענה הטיפולי המיטבי לילדים, אולם העדרה של תקשורת קבועה ורציפה בין המערכות מביאה לכך שאין הן רואות תמיד עין בעין.
בשנתיים האחרונות מתקיים תהליך של דיאלוג בין משרד הבריאות, משרד החינוך וקופות החולים. התוצר של תהליך זה הוא מסמך "טיפולים של מקצועות הבריאות בקופות החולים ובמערכת החינוך לתלמידים הלומדים בחינוך המיוחד". מסמך זה מתייחס למקרים בהם נדרשים טיפולים במסגרת הקופות בנוסף לטיפולים במערכת החינוך המיוחד.
במסגרת ההרצאה נציג את המסמך ואת תהליך העבודה המשותף שמתקיים בין קלינאי תקשורת במערכת הבריאות והחינוך באזורי הארץ השונים, ונתייחס לשיקולי דעת מנחים בקבלת החלטות לאור מודלים לשיקום וטיפול (ICF ומודל אקולוגי) ולאור המסמך המוסכם שפורסם.
ביבליוגרפיה:
טיפולים של מקצועות הבריאות בקופות החולים ובמערכת החינוך לתלמידים הלומדים בחינוך המיוחד.
https://www.health.gov.il/UnitsOffice/HD/MHealth/CDRD/Documents/19413717.pdf
World Health Organization. (2001). International Classification of Functioning, Disability and Health (ICF). Geneva: World Health Organization.