Hidden Hearing Loss (Synaptopathy) - האם מתקיים בבני אדם וניתן להגדרה קלינית?

ממצא שמוכר במכרסמים מזה כעשור הוא שלאחר פגיעה מרעש הגורם לעלייה זמנית בסף השמיעה, למרות החלמת ,תאי השערה ישנם נזקים לסינפסות אשר אינם מחלימים. הסינפסות הרגישות הינן אלה המחברות בין תאי השערה הפנימיים לבין סיבי עצב בעלי קצב ספונטני נמוך וסף גבוה. במדדים אלקטרופיזיולוגיים ניתן למצוא כי לאחר הליך החלמה מהחשיפה לרעש התגובות מתאי השערה הן תקינות, סף השמיעה חוזר לקדמותו, אך יש פחות סינפסות פעילות בין תאי השערה הפנימיים לבין העצב הAפרנטי והדבר בא לידי ביטוי באמפליטודת ה Compound Action Potential (CAP) בעוצמות גבוהות. התופעה כונתה Hidden Hearing Loss כדי להדגיש את הפגיעה במערכת השמיעה למרות סף השמיעה התקין.

במידה שתופעה זאת מתקיימת באותו אופן בבני אדם, הציפייה היא כי פגיעה בסינפסות של סיבי עצב בעלי סף גבוה תשפיע על תפישה אודיטוריות התלויה בזמן ועל תפישת דיבור על רקע רעש. מתוקף הנחה זאת בשנים האחרונות בוצע מספר רב של מחקרים אשר מחפשים עדויות ל Hidden Hearing Loss לאחר חשיפה לרעש בבני אדם: עדויות התנהגותיות (כגון תפישת דיבור על רקע רעש ותפישה של רמזי זמן בגירוי מורכב) ועדויות אלקטרופיזיולוגיות (כגון שינויים באמפליטודת גל ה I ב ABR ושינויים ברישומים באלקטרוקוכלאוגרפיה במשקל היחסי בין ה Summating Potential וה Action Potential). עדיין אין מסקנה חד משמעית בהקשר לקיום התופעה בבני אדם או בהקשר לכלי קליני יעיל לאפיון התופעה.

בהצגה יסוקרו מגוון מחקרים וממצאים בבעלי חיים ובני אדם, בחיפוש אחר השפעות של חשיפה לרעש אשר לא השפיעה באופן קבוע על סף השמיעה. יוצגו תוצאות ראשוניות ממחקר חלוץ, בו בנוסף לספי שמיעה ופלט אקוסטי (OtoAcoustic Emmisions) נבדקה אמפליטודת גל ראשון בתגובת ה ABR בקבוצה של צעירים שהוגדרו כבעלי סיכון גבוה לפגיעה במערכת השמיעה בשל חשיפה גבוהה לרעש פנאי.