מאמץ האזנה: שיטות התנהגותיות ואוביקטיביות באוכלוסיות קליניות שונות

הקשבה לדיבור, במיוחד בתנאי האזנה מאתגרים (כגון רעש רקע) דורשת מאמץ שעלול לגרום לעייפות ארוכת טווח. "מאמץ האזנה" הוא מושג המתייחס למשאבים הקוגניטיביים הדרושים לתפיסת דיבור. כאשר יש תנאים אשר גורמים לעוות אות הדיבור כתוצאה מלקות שמיעה או כתוצאה ממקור חיצוני הפוגע באות הדיבור (רעש רקע, מבטא זר , דיבור דחוס ועוד), המאזין נדרש להשקיע מאמץ מוגבר בהבנת הדיבור. במבחני תפיסת דיבור הקיימים בקליניקה נבדקת בדרך כלל יכולת הזיהוי של המאזין. מהניסיון הקליני אנו חשופים לעדויות של מטופלים אשר חווים דרגות שונות של מאמץ, הגורם בסופו של תהליך ההאזנה לתשישות ועייפות. אין יחס ישיר בין תוצאות תפיסת דיבור לבין המאמץ שחווה המטופל. עד היום לא קיים מדד קליני שיאפשר כימות המאמץ בעת ניסיון עם עזרי שמיעה שונים או במצבי האזנה שונים. מטרת הצגה זו הינה להציג כלים התנהגותיים ואוביקטיביים באמצעותם נבדק מאמץ האזנה במעבדתנו באוכלוסיות קליניות שונות: לקויי שמיעה,, ADHD ומבוגרים לעומת צעירים. השיטות ההתנהגותיות בהם השתמשנו כללו שימוש במטלה כפולה. במטלה מסוג זה נעשה שימוש בשתי משימות: עיקרית ומשנית. בשלב ראשון, המשתתפים מבצעים כל משימה בנפרד ולאחר מכן מבוצעות שתי המשימות במקביל, כאשר הם מתבקשים להתמקד במשימה העיקרית. הירידה בתפקוד במשימה המשנית מוגדרת כמאמץ האזנה. בהצגה זו נציג שימוש בתפיסת דיבור כמטלה עיקרית ושני סוגים של מטלות משניות: מטלה פשוטה חזותית- מוטורית ומטלת עומק של שיפוט סמנטי. בנוסף תוצג שיטה התנהגותית נוספת מבוססת על הזכרות קולית (recall). במטלה זו המשתתפים מאזינים לסט של משפטים, בנוכחות רעש רקע ונדרשים לחזור על המילה האחרונה בכל משפט. בסיום ההאזנה לסט המשפטים, על המשתתפים להיזכר בכל המילים עליהן חזרו. שיטת המדידה האוביקטיבית בה אנו משתמשים לבחינת מאמץ האזנה היא מדידת גודל האישון (pupillometry) אשר מתרחב בעת מעמסה קוגניטיבית. בהרצאה זו נציג ממצאי שיטות המדידה השונות ונדון ביתרונות ובחסרונות של כל שיטה ובמשמעות הקלינית והתיאורטית.