חוקרים: ד"ר רונלה מרום; ד"ר עמית בלומוביץ.
רקע: במהלך שלושת העשורים האחרונים חלה מגמה בעולם המערבי לקצר את משך זמן האשפוז הממוצע של יילודים לאחר הלידה. אחד החששות העיקריים כתוצאה מקיצור זה היה ועודנו עלייה בחומרת הצהבת בקרב היילודים ששוחררו וצורך לאשפזם מחדש בשל כך. עם זאת, על אף העובדה כי צהבת מהווה את הסיבה הנפוצה ביותר לאשפוז חוזר בקרב יילודים בעולם המערבי, קיימות מעט מאוד עבודות אשר ניסו לאתר גורמי סיכון בקרב אותם יילודים.
שיטות: במסגרת המחקר נאספו נתונים אודות 100 יילודים ממחלקת היילודים של ביה"ח "ליס" ליולדות ונשים במרכז הרפואי "סוראסקי" שבת"א אשר אושפזו בשנית כתוצאה מצהבת בין השנים 2015-2017. הנתונים חולקו ל- 4 קטגוריות: נתונים דמוגרפיים, נתונים אודות היולדת, נתונים אודות היילוד ונתונים אודות צהבת היילוד. את היילודים השווינו לקבוצת ביקורת בת 100 יילודים עם צהבת אשר לא אושפזו בשנית וזאת במטרה לנסות ולהדגים הבדלים מובהקים סטטיסטית אשר יוכיחו את קיומם של גורמי סיכון לאשפוז חוזר כתוצאה מצהבת.
תוצאות: נמצא כי הסיכוי להתאשפז בשנית יורד ב- 48% עם כל תוספת של יום לאשפוז הראשון וכן יורד ב- 71% במידה והיילוד עבר פוטותרפיה בעת אשפוזו הראשון. עוד נמצא כי הסיכוי להתאשפז בשנית עולה ב- 28% עם כל עלייה של 1מ"ג % בערך ההמטוקריט וכן עולה פי 2.78 כאשר ההבדל בין משקל הלידה לעומת המשקל טרם השחרור גבוה מ- 5%.
מסקנות: איתור קיומם של גורמי סיכון מובהקים בקרב יילודים המתאשפזים בשנית כתוצאה מצהבת עשוי לסייע בעתיד להפחתת כמות האשפוזים וכך להקל על המטופלים ובני משפחותיהם.
