מאמץ שמיעתי בתפיסת דיבור על רקע רעש בקרב נבדקים בעלי שמיעה בתחום הנורמה: השוואה בין מבוגרים צעירים ובני גיל הביניים

הקושי בתפיסת דיבור על רקע רעש מתבטא לעיתים לא רק בירידה באחוז הזיהוי הנכון של גירויי המטרה אלא גם בעליה במאמץ השמיעתי המושקע בתהליך. מאמץ שמיעתי מוגדר לרוב כסך כל המשאבים הקוגניטיביים המושקעים בתפיסת הדיבור ברעש. מבין השיטות ההתנהגותיות הקיימות להערכת המאמץ השמיעתי, נפוצה ומקובלת פרדיגמת המטלה הכפולה. בפרדיגמה זו מבצע המאזין מטלה עיקרית שמיעתית, לרוב זיהוי דיבור ברעש, ובאורח סימולטני מבצע מטלה נוספת. המאזין מונחה להתמקד במטלה העיקרית, והקושי שלו בביצוע המטלה בא לידי ביטוי בהפחתה בביצוע המטלה המשנית. הפחתה זו מהוה מדד לשינוי בהקצאת המשאבים לתפיסת הדיבור. בבסיס הפרדיגמה קיימות שתי הנחות: 1. נדרשים משאבים קוגניטיביים לביצוע כל אחת מהמטלות 2. סך כל המשאבים הקוגניטיביים מוגבל (Kahneman 1973). מטרת העבודה הנוכחית היתה להעריך את המאמץ השמיעתי בקרב מבוגרים צעירים מול בני גיל הביניים בתפיסת דיבור על רקע רעש באמצעות המטלה הכפולה. נבדקו 32 מאזינים צעירים (גיל ממוצע 24.12±1.77 שנים) ו- 17 מאזינים בגיל הביניים (גיל ממוצע 52.78±7.63 שנים) בעלי שמיעה בתחום הנורמה לגילם. המטלה העיקרית היתה חזרה על משפטים ברעש ביחס אות רעש משתנה (אדפטיבי) למציאת אחוז זיהוי נכון של 80%, באמצעות מבחן ה .HebMatrix. המטלה המשנית היתה התאמת צורות ויזואליות שבה הוערך הדיוק בהתאמת הצורות וזמן התגובה. המאזינים בצעו כל מטלה בנפרד, ואת שתי המטלות יחד. תוצאות: בשתי הקבוצות נצפתה הארכה משמעותית בזמן התגובה למטלה המשנית בעת ביצוע המטלה הכפולה. בקרב קבוצת המאזינים הצעירים זמן התגובה במטלה המשנית התארך מ- 1007.45 ± 86.29ms ל- 1391.04 ± 273.45ms בממוצע ובקרב קבוצת המאזינים בגיל הביניים מ-1742.78 ± 896.11ms ל- 3332.3 ± 2103.52ms. אחוז הדיוק בהתאמת הצורות ירד במטלה הכפולה בהשואה למטלה הבודדת בשתי הקבוצות, אך בצורה בולטת יותר בקבוצת גיל הביניים: הפחתה של12.41% בממוצע לעומת 8.41% בקבוצת המאזינים הצעירים. מסקנות: הפחתה בביצוע המטלה המשנית בשני המדדים הדגימה את המאמץ השמיעתי, שהתקיים בשתי הקבוצות, אך יותר בקבוצת גיל הביניים. ייתכן שמאמץ זה הודגם בבירור בשל שימוש במטלה עיקרית של חזרה על משפטים שלה תקפות אקולוגית והמדמה את המאמץ השמיעתי בחיי היומיום.