שימוש בהקשר סמנטי ומורפו-תחבירי בזיהוי מילים: עדויות מתנועות עיניים

בתקשורת יומיומית, הדיבור לרוב אינו נשמע בתנאים אופטימליים, אלא ממוסך על ידי רעש. על מנת להשתתף בשיחה באופן יעיל, דוברים מנוסים יכולים לנבא את המילים הבאות בשיח על ידי שימוש בידע שפתי ובידע עולם. במחקר אנחנו עוקבים אחר תנועות עיניים על מנת לזהות את היעילות שבה מאזינים משתמשים בהקשר שפתי לניבוי מילים בדיבור. באדפטציה לפרדיגמת "העולם החזותי" המאזינים שומעים משפט המתקשר לאחת מתוך ארבע תמונות על המסך. תנועות העיניים אל התמונות השונות משקפות את העיבוד השפתי המתרחש בזמן אמת. אנו בוחנים את השימוש של המאזינים בשני סוגים של הקשר - סמנטי ומורפו-תחבירי. הקשר סמנטי מתייחס למשמעות המילה. לדוגמא, בזמן שמיעת המשפט "הלכתי לאיבוד", נצפה לעירור גבוה של מילים כמו "מפה" או "שלט" ולכן ליותר מבטים על תמונות אלו, מאשר תמונות של מילים שאינן קשורות לשדה הסמנטי כמו "מגף". הקשר מורפו-תחבירי במחקר שלנו מתייחס להתאם המין בין פועל ושם. בדוגמא שלמעלה, כאשר נוסיף את המילים "היכן נמצאת", רק מילים נקביות יוכלו להיות סיום תואם למשפט. לכן נצפה ליותר מבטים על המילה "מפה" מאשר המילה "שלט". בחינת תנועות העיניים יכולה ללמד אותנו על המהירות שבה המאזינים משתמשים בהקשר מהסוגים השונים ועל יכולת המאזינים להפריד את המטרה ממתחרים אחרים בזמן שהמשפט נשמע. נדון בתוצאות ראשוניות בנבדקים צעירים.