קובוטים (collaborative robots) הם יצורים מאוד שונים במהותם מרובוטים קלאסיים. אנו שומעים וקוראים על המהפכה שהם מביאים לתעשייה, אולם אנו גם עדים לכישלונות חוזרים ונשנים של יישומם בתעשייה בישראל, בעיקר משום שגם הלקוחות וגם רבים מהספקים בתחום, מנסים ליישם קובוטים כאילו הם "רובוטים" רגילים, והניסיון שלהם בתחום ה"קובוטיקה" מועט מאוד.
במהלך השנים האחרונות חברת iCobots ביצעה בהצלחה יישום של עשרות קובוטים חכמים ברצפות ייצור בישראל. מדובר בתחום חדש, והסתבר לנו שהתובנות שצברנו מיישום במגוון סוגי לקוחות ובמגוון תעשיות, משנות מהותית את הדרך בה יש לגשת לפרוייקט יישום קובוטים, בדגש על פרוייקט יישום קובוט ראשון.
להלן מספר דוגמאות ללקחים ותובנות, ובמסגרת ההרצאה יוצגו יישומים שבוצעו מהם עלו לקחים אלו.
- האתגר המרכזי ביישום קובוטים משתנה מאתגר של "הנדסת מכונות" לאתגר של "הנדסת תעשייה" – בשונה מרובוטיקה קלאסית בה הלקוח מגדיר מפרט ומאותר / נבנה רובוט על פי צרכיו, קובוטים הינם עובדים ממתכת, שצריכים לחלוק את מרחב העבודה את פעולות העבודה יחד עם עובדים בשר ודם. ובהנתן האתגר האו"שי ומפרט הקובוט המיושם, מבצעים חלוקת משימות בין האדם והקובוט, ומתאימים את מרחב העבודה ארגונומית הן לקובוט והן לאדם.
- כולם מדברים ובוחנים כדאיות על פי ROI אבל בפועל אין קשר בין ROI מתוכנן ל ROI בפועל – בשביל להיות בטיחותיים, קובוטים עובדים לאט כמו בני אדם, לפעמים אף לאט מבני אדם. ברוב רצפות הייצור, ברוב עמדות העבודה, אין תקינה מסודרת דרכה אפשר להבין כמה זמן באמת לוקח לעובד לבצע פעולה, וגם בעולם המרובה מק"טים בו אנו חיים, תצפיות בודדות, לא יתנו מענה לספקטרום הרחב של המוצרים המבוצעים בתחנת העבודה. אנחנו רואים פעם אחר פעם, תהליך בו יישום הקובוט מייצר תובנות תהליכיות לצוות המפעל, בגינן משתנים תהליכי ייצור ומפרטי מוצרים, ובתגובה מעודכנת תוכנית העבודה של הקובוט. בארועים כאלו, אנו רואים מצב בו ה ROI בפועל גבוה בהרבה, גם כי בפועל מגיעים לקצבי עבודה גבוהים משמעותית מהצפוי, וגם כי כמות ה re-process בגלל איכות יורדת דרמטית (אם בגלל הדירות פעולת הקובוט, ואם בגלל זיהוי מקורות אי האיכות בשלבים תהליכיים מוקדמים יותר, וטיפול בהם כתוצר לוואי של יישום הקובוט,
- ללקוח ידע מוצרי ותהליכי, למיישם ידע בהפעלת הקובוט, ככל שהלקוח צובר מיומנות בניהול ולימוד הקובוט, אפקטיביות הקובוט גדלה – המודל העסקי של רובוטיקה קלאסית נשען בד"כ על כך שהידע בתכנות הרובוט יושב אצל הספק, ולכן צריך מראש לדייק מאוד את מפרט הפעולה של הרובוט, כי כל שינוי כרוך בתשלום משמעותי לספק. בגלל שקובוטים הינם הרבה יותר אינטואיטיבים ללימוד (ובחלק מהמקרים אף לא מחייבים תכנות), אפשר לחסוך זמן תכנון רב, להתחיל ביישום פשוט, להבין את האתגרים הפרקטיים (לא רק מה שאופיין בתיאוריה), ולשכלל את היישום בשלבים הבאים. בנוסף, מאחר והלקוח יכול ללמוד לשנות לקובוט משימות קיימות ואף ללמד את הקובוט משימות חדשות לחלוטין, עלות השינוי והיישום מחדש, נמוכה מאוד. פרוייקט אחר פרוייקט אנו לומדים שהאוייב של הטוב הוא המצויין, וכמו שצויין קודם, הפתרון הסופי נראה שונה מהפתרון ההתחלתי.