אירוע של נגיעות גבוהה וחריגה בלישמניה אינפנטום בקבוצת כלבים וחתולים. כוחות נוספים המשפיעים על הקונצפט של בריאות אחת.

מחלת הלישמניאזיס הינה מחלה של בעלי חיים ובני אדם הנגרמת על ידי הטפיל החד תאי לישמניה (Leishmania). המחלה מועברת על ידי נקבת זבוב החול (Phlebotomus).

בעולם ידועים לפחות 23 מינים של לישמניה כאשר כ- 16 מהם עלולים לפגוע באדם.

בעמותה באזור העמקים אשר פעלה להצלת כלבים וחתולים חסרי בעלים, הוחזקו מספר רב של חתולים וכלבים.

בביקורת של הממונה על פי חוק צער בעלי חיים בשירותים הווטרינריים, התגלו ליקויים בטיפול בבעלי חיים שבאחריות העמותה ונמצא כי בעלי החיים מוחזקים בתנאים קשים ומצויים במצב ירוד. בוצעה החרמה ועשרות כלבים ועשרות חתולים הועברו למתקן מוגן. במהלך בדיקות רפואיות שנערכו לבעלי החיים נמצא כי הם סובלים מרזון קיצוני, חולשה וממגוון מחלות ובינהן לישמניאזיס ויסצראלית (לישמניה אינפטום). בדיגום מקיף שבוצע, נמצא במעבדתו של פרופ` גד בנעט, כי כ 45% -מכלל הכלבים ו- 78% מהחתולים הראו עדות סרולוגית או PCR חיובי ללישמניה אינפנטום.

אירוע זה של חשיפה ותחלואה בעשרות בעלי חיים בשיעורים גבוהים מכלל האוכלוסייה במוקד יחיד הינו חריג מאוד מההיבט האפידמיולוגי וככל הנראה, הראשון מסוגו בישראל.

לאחר התייעצות עם משרד הבריאות, ולנוכח חוות דעתם של אנשי מקצוע, כי העברת בעלי החיים לאימוץ מהווה סכנה להתפשטות המחלה וסכנה ממשית לבריאות הציבור עד כדי מוות, (בעיקר לאוכלוסיות בסיכון עם מערכת חיסונית מוחלשת ולתינוקות), ולמרות הרצון להציל ולשקם את בעלי החיים שחולצו, התגבשה עמדה המשותפת למשרדי החקלאות והבריאות על פיה יש להמית את בעלי החיים שבמקום. בעקבות ההחלטה, הגישה עמותת נח עתירה בעניין, ובית המשפט פסק כי על אף החלטת השירותים הווטרינריים ומשרד הבריאות, אין להמית את בעלי החיים. המדינה הגישה ערעור בעניין, וההכרעה נתונה בעת כתיבת שורות אלה לפתחו של בית המשפט העליון.