תקדים משפטי שהטיל איסור על עישון בחלק מן המרפסת בבית משותף

חשיפה לעשן טבק גורם למחלות ולמוות בטרם עת בקרב הלא מעשנים מבוגרים וילדים. הידע שהצטבר בקרב מומחים רבים הוביל מדינות רבות ברחבי העולם לחוקק חוקים מרחקי לכת במטרה למנוע עישון כפוי. חוקים אלה הביאו להפחתת הזיהום אוויר במקומות ציבוריים וכפועל יוצא גם בבריאות הציבור. השיפור בא לידי ביטוי בירידה באחוז החולים במחלות בדרכי הנשימה ובכמות ימי האשפוז בבתי חולים.

הבעיה העיקרית היא לנסות ולהגן על הציבור הרחב במקום בו הם אמורים להיות מוגנים בצורה הטובה ביותר- בביתם הפרטי. שם נראה כי הרגולטור להגן מפני עישון כפוי, מאחר וקיימת התנגשות בין חקיקת יתר לבין כניסה לתוך המרחב הפרטי של האזרח.

במאמר הבא, אפרט אודות מקרה שהגיע לפתחו של בית המשפט ועסק בשאלה האם וכיצד יש להגן על בעל זכות במקרקעין מפני הסתננות עשן סיגריות לתוך ביתו.

תיאור העובדות:

בבניין משותף המונה מספר קומות, כך שלכל דייר יש מרפסת שמש הגובלת עם השכן לצדו. קיימת קירבה מהותית בין השכנים, וכל מה שחוצץ ביניהם זה קיר בעובי 40 ס"מ.

לימים עברו להתגורר לצד השכנים משפחה שנוהגת לעשן סיגריות ונרגילה ואף מזמינה לביתם בני משפחה וחברים לעשן עימם. מאחר והמרפסות סמוכות אחת לשניה, עשן הסיגיריות והנרגילה החל לחדור לביתם של השכנים.

השכנים שנפגעו מהעשן הכפוי פנו לבית המשפט בבקשה שייתן צו מניעה ויאסור על עישון במרפסת השמש ויפסיק את הסגת הגבול לתוך ביתם, שמתבצע באמצעות עשן הסיגריות.

בבית המשפט השלום, התובעים לא הצליחו להרים את הנטל המשפטי והעובדתי ובית המשפט דחה את תביעתם ואף השית עליהם הוצאות בסך 10,000 ₪.

התובעים לא הסכימו להיכנע והגישו ערעור על פס"ד. בבית המשפט המחוזי בהרכב של 3 שופטים, נקבע כי החלק הצמוד החוצץ בין שני השכנים יוגדר כשטח האסור לעישון, ובכך הרחיק בית המשפט את המעשנים ממרפסת ביתם של שכניהם.

קביעה זו היא בגדר תקדים משפטי שאין לו אח ורע, ומעולם בית המשפט לא אסר על מחזיק במקרקעין לעשן במרפסת ביתו.

פס"ד תקדימי זה, ישמש כקרקע פוריה לפס"ד עתידיים, בהם ניתן יהיה לתבוע משכן מעשן להפסיק את המטרד ולהגדיל את שטח האסור לעישון.

בהחלט ניתן לראות כיצד חוקים קיימים המשלבים יכולת והבנה משפטית תורמים זה לזה, ומביאים לכך שהציבור זוכה בכל הקופה.