גון יקר והמית לבב: קבוצת המבוגרים בחברה החלוצית בארץ ישראל 1940-1925

מטרה: הצגת ממצאי מחקר היסטורי המבקש לבדוק האם הצליחו המבוגרים להשתלב בחיים המתהווים בקיבוץ ובמושב, וכיצד מצאו משמעות וזהות לנוכחותם בהתיישבות החלוצית של שנות ה-20 וה-30 של המאה העשרים.הרקע: בספטמבר 1921 החלה התיישבות גדולה בעמק יזרעאל, ועד סוף העשור הוקמו בו 23 ישובים. הראשון שבהם היה מושב נהלל וימים ספורים לאחר מכן, הקימו חברי גדוד העבודה את עין חרוד, תל יוסף,ובהמשך את מושב כפר יחזקאל וקבוצת גבע. שנים אחדות לאחר בואם של המתיישבים הראשונים, הצטרפו אליהם הוריהם המבוגרים בקיבוצים ובמושבים.שיטה: בהרצאה יוצגו ממצאים המבוססים על ניתוח מסמכים ארכיוניים-היסטוריים. הקורפוס העיקרי של החומרים נמצא בארכיוני הקיבוצים והמושבים הראשונים בעמק יזרעאל. המסמכים מעלים דילמות ציבוריות- מקומיות, כמו גם עניינים אישיים. איסוף החומר וניתוחו האיכותני, חושף את הסוגיות העיקריות איתם התמודדו המבוגרים בישובים הצעירים. ממצאים ומסקנות: רבים מההורים שמרו מצוות וביקשו לשמר את אורח החיים שהיו מורגלים בו. בחלק מהישובים אליהם הגיעו, דרגו להם לחדר אוכל כשר, בית כנסת, שחיטה וקבורה.קליטתם של ההורים המבוגרים לא היתה קלה ונוכחותם לוותה במתח בלתי פוסק בין שם לכאן: משם הביאו איתם ההורים את העיירה היהודית, ומכאן- `ההורים מוכרחים להיות אתנו`, כתב אחד מחברי עין חרוד.מראשית בואם לקיבוצים היה מעמדם שונה. הם לא היו חברים וכונו- `ההורים` או- `הורי חברים`. ככאלה הםלא הורשו להשתתף באסיפות המשק, לא ניתנה להם זכות הצבעה, וימי העבודה שלהם לא נספרו בהנהלת חשבונות. העלבון צרב. למרות זאת, ואולי בגלל זה, הם ביקשו לתרום למאמץ הקולקטיבי: המבוגרות תפרו ובישלו, המבוגרים עבדו במחסן התבואה וסימנו ביצים בלול. מן המחקר עולה כי באמצעות שגרת העבודה היומיומית וכתיבה אישית בעלוני הקיבוץ, ניסו המבוגרים למצוא את מקומם יחד עם בניהם בישובים שזה עתה קמו. התעקשותם להמשיך ולקיים בארץ פרקטיקות הקשורות במסורת היהודית, בוודאי יצרה חוט של המשכיות החיים בין שם לכאן. ועם זאת, העובדה שלא היו אף פעם חברי קיבוץ באופן רשמי, העיבה לא אחת על חייהם במקום.