מי יגיד עלי קדיש? הדרה חברתית של להט"בים מזדקנים בישראל בראי תהליך קבוצתי התפתחותי

רקע: הצורך לכלול את ממד ההזדקנות בתהליכי השינוי החברתי הלהט"בי מתברר רק בשנים האחרונות. בראייה היסטורית, להט"בים מזדקנים הודרו במידה משמעותית מתנועות השחרור הגאות לאורך השנים. עם זאת, השיח הקווירי-גרונטולוגי על השלכותיה של הדרה זו נותר מוגבל למדי. כנקודת מוצא, ניתן לטעון כי להט"בים מזדקנים חשופים לסטריאוטיפיזציה כפולה: הם מגלים בזִקנתם שהם נאלצים להתמודד לא רק עם סטריאוטיפים ודעות קדומות כלפיהם כלהט"בים, אלא גם עם ההבניה החברתית השלילית של הזִקנה, המושרשת באופן חריף ועמוק בתוככי הקהילה הגאה.

מטרות: 1. להעמיק את ההבנה אודות מציאות החיים והצרכים הייחודיים של להט"בים מזדקנים. 2. לספק בסיס תיאורטי ומעשי לפיתוח ידע מקצועי ושירותים קהילתיים לרווחת הקהילה הלהט"בית בזִקנה.

שיטה: נערך תהליך קבוצתי התפתחותי אשר כלל מפגשים קבועים שנמשכו על פני 3 שנים, ובו השתתפו גברים גאים בגילאי 60-80. המפגשים התקיימו תחת הנחיה מקצועית, בהשראת מתודולוגיית "go along" המתכתבת עם האתנוגרפיה הפמיניסטית.

ממצאים: האופי הייחודי של חייהם של הומואים מזדקנים, כפי שעלה בתהליך הקבוצתי, ניתן להבנה באמצעות התבוננות בארבעה צירי מפתח: 1. המבנה המשפחתי, בידוד ובדידות; 2. הפרספקטיבה ההיסטורית של התפתחות הזהות הלהט"בית; 3. היבטים של יציאה מהארון בגיל המבוגר; 4. השתקה של אהבה ומיניות להט"בית בגיל המבוגר.

מסקנות: הטיפול ברווחתה של הקהילה הגאה בזִקנה בסוגיות אלה דורש אקטיביזם להט"בי דו-מוקדי: מוקד העצמת התהליכים בתוך הקהילה הגאה ביחסה לזקניה, תוך קידום עיצובן של קהילות ידידותיות להזדקנות להט"בית, והמוקד הציבורי הרחב הכרוך בהובלת השינוי החברתי הכללי ביחס לאנשים זקנים. כן נדרש שיח תיאורטי ומחקר קווירי-גרונטולוגי אשר יסייע בהעמקת הידע על הזדקנות וזִקנה להט"בית.