מחקר פרוספקטיבי, אקראי והשוואתי, אשר אושר על-ידי ועדת האתיקה המקומית והמטופלות חתמו על הסכמה מדעת. במחקר נכללו מטופלות שהוזמנו לבדיקת ציסטוסקופיה. המטופלות חולקו אקראית לשתי קבוצות על פי טכניקת הפעולה: (1) ציסטוסקופיה לאחר הנחת פד ספוג בג`ל לידוקאין על פני המיאטוס למשך 5 דקות; (2) ציסטוסקופיה עם פד ספוג בג`ל סיכוך על בסיס מים. בכל המטופלות הוזלף ג`ל סיכוך על בסיס מים לאורך הציסטוסקופ. סולם אנלוגי-חזותי להערכת הכאב (VAS 0-10) מולא על-ידי המטופלות בנקודות הזמן הבאות: לפני הבדיקה, מיד לאחר החדרת הציסטוסקופ לשופכה, מיד לאחר סיום הפעולה ו- 15 דקות לאחר סיום הציסטוסקופיה. הוריות לאי הכללה היו מטופלות עם היצרות שופכתית ידועה, רגישות ידועה לחומר האלחוש או סיכוך, מטופלות עם זיהום פעיל בדרכי השתן, מטופלות עם כאב כרוני בשופכה, מטופלות עם מחלה נוירוגנית או מחלות כאב כרוני המטופלות באופן יומיומי בתרופות לשיכוך כאב, אי יכולת קוגנטיבית לחתום על הסכמה מדעת לפעולה וקטינות.
תוצאות:
נכללו 104 מטופלות, (63±13 שנים). לא היה הבדל משמעותי בין הקבוצות מבחינה דמוגרפית וקלינית. בעת החדרת הציסטוסקופ ה- VAS הממוצע היה 4.2±2.28 ו-4.07±2.16 בקבוצה 1 ו- 2 בהתאמה (P=0.77). לא נמצא הבדל בדרגת הכאב בסיום הפעולה (2.08±2.45 ו-1.7±1.74, p=0.38) ו-15 דקות אחריה (0.33±0.96 ו-0.48±0.49, p=0.34). כמוכן, לא נמצא הבדל בין ציסטוסקופ גמיש לקשיח בין הקבוצות (4.38±2.57 ו-4.12±1.99, p=0.66).
מסקנות ודיון:
בנשים, אלחוש פיית השופכה אינה מפחיתה את דרגת הכאב בציסטוסקופיה.