"מניעים לשינויים"- זיהוי חסמים לאי הורדת חולים מהמיטה והתערבות להסרתם

רקע: עזרה לחולים לרדת מהמיטה, לישיבה או הולכה, היא פעולת הניעות הבסיסית ביותר שנועדה למנוע פצעי לחץ, ניוון מפרקים, סטזיס של דם, אטלקטזיס ועוד. מלבד יתרונותיה הגופניים היא מקלה על תחושת הבדידות ואובדן התפקוד של החולה. למרות זאת, יש חולים שלא יורדים מהמיטה גם כשאין סיבה רפואית לכך. זיהוי החסמים לאי הורדת חולים מהמיטה והתערבות ממוקדת להסרתם יקדמו את איכות הטיפול וימנעו סיבוכים אצל חולים.

תיאור העבודה: מיפוי החסמים לאי הורדה של חולים מהמיטה והתערבות להסרתם.

שיטה:

הצוות הסיעודי של היחידה הגריאטרית ערך תצפיות יומית אחר כל החולים מעל גיל 70 המאושפזים במחלקות הפנימיות. התצפית נערכה במשמרת בוקר בשעות שעל פי שגרת הטיפול במחלקה החולים כבר ירדו\ הורדו מהמיטה. בתצפית נבדק, האם החולה ירד\ הורד מהמיטה. אצל חולים שלא הורדו סווגו הסיבות למוצדקות רפואית, לדוגמא חולה מונשם ומורדם ולסיבות שאינן מוצדקות. בכל התצפיות נאספו נתוני גיל, מין ומידת תלות- עצמאות. בקבוצה החולים שלא הורדו מהמיטה מסיבות לא מוצדקות, נאספו נתונים נוספים דוגמת משקל החולה וביקורי משפחה וזאת במטרה לזהות את החסמים הגלויים והסמויים לאי הורדה מהמיטה.

תוצאות: נערכו 1710 תצפיות על מאושפזים מעל גיל 70 במחלקות הפנימיות. 42.3% מהחולים לא הורדו מהמיטה במשמרת בוקר. בבדיקת הסיבות עלה שכ – 28.2% לא הורדו מסיבות שאינן מוצדקות. מפילוח הסיבות לאי הורדה והשוואתן לקבוצת המטופלים שהורדו, נמצאו הבדלים בולטים במידת התלות בעזרה מלאה של החולים (82.2%) מהקבוצה שלא הורדה בהשוואה לקבוצה שירדה\הורדה מהמיטה. לא נמצאו הבדלים בולטים בין הקבוצות במין ובגיל הממוצע שהיה 82 שנים. גורמים הקשורים בעודף משקל או בביקורי משפחות לא נמצאו כמשפיעים על אי הורדה מהמיטה. בניסיון לבדוק חסמים נוספים עלו בין השאר הגורמים הבאים כסיבות לא מוצדקות לאי הורדה: פגיעה בגפיים תחתונות, חולה משלשל, סירוב החולה לרדת ועוד.

מסקנות: זיהוי חסמים מהווה צעד ראשון להתערבות בפרויקט זה. החסם העיקרי שזוהה כגורם לאי הורדה מהמיטה הוא רמת תפקוד. חולים שנזקקו לעזרה מלאה בתפקוד הורדו פחות מהמיטה. חסמים נוספים שזוהו היו מחסור בידע, מחסור בציוד ותקשורת לא יעילה בין הצוותים. העלאת הנושא לסדר היום, הבהרת חשיבות ההורדה מהמיטה כפעולת ניעות בסיסית, כולל הדרכות אישיות וקבוצתיות, יקדמו את איכות הטיפול וימנעו סיבוכי שכיבה ממושכת מחולים.