יחסי הגומלין בין טיפול פורמלי לטיפול בלתי-פורמלי לזקנים מוגבלים בתפקודם החיים בקהילה בישראל

מטרת העבודה: הטיפול בזקן המוגבל בקהילה בנוי מטיפול בלתי-פורמלי, המוענק בידי משפחה, ומטיפול פורמלי הניתן באמצעות המדינה. בעולם המערבי מתבצע כ-80% מהטיפול בזקן בקהילה בידי המערכת הבלתי-פורמלית. רוב מדינות העולם המערבי, וגם מדינת ישראל, מנסות למצוא את האיזון הראוי בין המערכות הפורמלית והבלתי פורמלית.

כדי לעודד את הישארות הזקן המוגבל בקהילה, השקיעה מדינת ישראל בפיתוח שירותי קהילה מגוונים ונחקקו חוקים שעיגנו מתן שירותים לטיפול ממושך בזקן בקהילה. הבולט בהם הוא חוק ביטוח סיעוד המאפשר סיוע באמצעות גימלת-סיעוד (סל שירותי סיעוד) לזקנים מוגבלים בתפקוד.

למרות החקיקה המסייעת בישראל, וההשקעה הכלכלית המוגברת בפיתוח שירותי קהילה למימוש עקרון ההזדקנות בקהילה ((Aging in place, מוצאת עצמה המערכת הבלתי-פורמלית נושאת נטל כבד ביישום עקרון זה.

שיטת המחקר: מדובר במחקר אורך, בו נבחנה השפעת גימלת-סיעוד על כל אחד מהמרואיינים בשתי פעימות: יום תחילת קבלת גימלת-סיעוד ושנה לאחר מכן. המחקר בחן את תחושת נטל הטיפול, את תחושת הסיפוק מהטיפול, את איכות היחסים, ואת אסטרטגיות הטיפול, כמשתנים מתווכים לאיכות החיים של בני המשפחה המטפלים.

אוכלוסיית המחקר כללה מטפל עיקרי מתוך בני משפחה המטפלים בזקנים בעלי זכאות לגימלת-סיעוד בפעם הראשונה. מדובר בזקנים מוגבלים בתפקודם היומיומי, שאושרה להם גימלת-סיעוד בכל הרמות. ראוי לציין כי המחקר נערך בטרם נכנסו לתוקף השינויים ברמות הגימלה בהתאם לרפורמת הסיעוד ממרץ 2018.

ממצאי המחקר: מלמדים כי צריכת שירותים פורמליים לפני קבלת גימלת הסעוד מנבאת את המשך הצריכה גם לאחר קבלת הגמלה. עוד נמצא כי גברים מטפלים שהם בני-זוג וצאצאים הראו צריכת שירותים פורמליים רבה יותר ללא קשר לקבלת הגימלה זאת לעומת נשים. גימלת-הסיעוד סייעה לבני המשפחה, הפעילים בשוק העבודה ובעלי השכלה אקדמאית, לשנות את דפוסי הסיוע לאחר קבלתה ולהתאימם לסדר היום שלהם, כך שעכשיו הם מבקרים את הזקן בתדירות גבוהה יותר, אך לפרקי זמן קצרים יותר. אשר לתחושות הנטל והסיפוק נמצא, כי לאיכות היחסים בין הזקן ובני משפחתו השפעה חיובית מובהקת על תחושת הסיפוק, והשפעה שלילית מובהקת על תחושת הנטל מטיפול. השימוש באסטרטגיות טיפול ממוקדות רגש לעומת אסטרטגיות פתרון בעיה מגביר את תחושת נטל הטיפול בשני הזמנים. מכאן שאחת ההמלצות הנובעות מהמחקר הנוכחי היא לעודד בני משפחה מטפלים ללמוד שימוש באסטרטגיות פתרון בעיה. מניתוח מודל הניבוי ההשוואתי עולה כי, איכות היחסים ואסטרטגיות התמודדות – מנבאים את תחושת הנטל של מטפלים לאחר קבלת הגימלה ותחושת הנטל מנבאת את איכות החיים של המטפלים.