אמת או שקר - על שימוש ב"שקרים תרפויטיים" בטיפול באנשים שחיים עם דמנציה

מטרה: דיון בנושאים הבאים:

1. האם שקר יכול להיות תרפויטי הפרדוקס המובנה במושג?
2. מהו "שקר תרפויטי" בהגדרה, ועד כמה השימוש בו שכיח בטיפול ותקשורת עם אנשים שחיים עם דמנציה.
3. שקר לבן קטן – אתי או לא ?

שיטות:

מהי החוויה הרגשית של שקר – מהי? מה מרגישים כאשר משקרים לנו, או כאשר אנו חושדים שמשקרים לנו?

הצגה של ספרות בנושא וסקירה של קודים אתיים שונים.

ממצאים:

חוויה של שקר היא סובייקטיבית אך ישנם מספר אלמנטים שחוזרים על עצמם כמו כעס, תסכול וחוסר אונים. אדם שחושב שמשקרים לו מרגיש שלא מעריכים אותו כראוי. האם חוויה כזו יכולה להיחשב "טיפולית"?

ה"שקרים התרפויטיים", הוא מושג מוכר כיום בספרות הרפואית, ומוגדר כנוהג של הונאה מכוונת של מטופלים, מטעמים הנחשבים לטובתם.

הגדרת המושג "שקר תרפויטי" נעשתה על ידי ננסי בלום בשנת 2006 והיא סיוגה את המושג לקטגוריות שונות.

שכיחות השימוש בשקרים תרפויטיים בעולם הטיפול בדמנציה, מפתיעה בעצמתה כאשר רוב הספרות עוסקת בעיקר בגישתם של המטפלים ביחס להטעיה הטיפולית. עם זאת חשוב גם לקחת בחשבון את דעתם של החולים עצמם.

השאלה המעניינת כאן היא מדוע השקר בטיפול בחולי דמנציה הוא כל נפוץ ומדוע – האם זה פשוט עובד? ואם שקר תרפוייטי עובד, האם הוא גם לגיטימי? - על מנת לעסוק בסוגיה האם שקר לבן או תרפויטי יכול להיחשב אתי, נביט בקודים האתיים הבולטים בתחום וכיצד הנושא בא לידי ביטוי בהם. כמו כן נתבונן על טיעונים שונים מגישות שונות בנושא.

מסקנות:

אין תשובה חד משמעית לגבי האם יש מצבים שונים בהם השקר מקובל ומוצדק יותר מאשר במצבים אחרים?

בהקשר של יחסי מטפל מטופל, ובמיוחד בהקשר של אנשים שחיים עם דמנציה, הדיון מעמיק ועוסק במצב של ליקוי בתפיסה של אדם, דבר הגורם לו להיות נחות לכאורה, ביכולת עיבוד המציאות – קרי האמת שלו, ובכך להיות תלוי יותר בתפיסה של סביבתו האנושית.

על כן, הדיון כאן הוא לא רק על אמת מול שקר, אלא גם על סוג מערכת היחסים הנבנית עם המטופל.