האם ניתן לנבא חסימה של מוצא כיס השתן או פגיעה ביכולת ההתכווצות של הדטרוזור ע"י ביצוע אורופלאומטריה פולשנית במטופלים עם שאריות שתן גדולות?

מטרה: לבדוק האם ניתן לנבא חסימה של מוצא השלפוחית או פגיעה ביכולת ההתכווצות של הדטרוזור ע"י ביצוע אורופלאומטריה של שארית השתן המנוקזת ע"י קטטר.

שיטות: גייסנו מטופלים שהופנו לאורודינמיקה עם שארית שתן גדולה מ 150 סמ"ק. בוצעה בדיקת אורופלאומטריה של שארית השתן שנוקזה עם קטטר טימן 12F. הבדיקה בוצעה בשכיבה עם רגליים מפושקות והמטופלים הונחו שלא לבצע מאמצים בטניים בעת ריקון השלפוחית עם קטטר. נערכה השוואת פרמטרים של בדיקת האורופלומטריה הפולשנית בין קבוצת ה"חסומים" לבין ה"לא-חסומים" כפי שהוגדרו ע"י תבחין לחץ-הזרימה.

תוצאות: 38 מטופלים נכללו במחקר. בתבחין לחץ-הזרימה, 19 היו חסומים (15 גברים ו 4 נשים) ו 19 לא-חסומים (4 גברים ו 15 נשים). שכיחות תסמיני הדחיפות והתכיפות במתן שתן היו גבוהות יותר בקבוצת החסומים (17% לעומת 6%,p<0.01).

בבדיקת האורופלומטריה הפולשנית של שארית השתן הראשונית, נמצאה שונות מובהקת בין הקבוצות, הזרימה המקסימלית (Qmax) היתה גבוהה יותר בקבוצת הלא-חסומים (7±2 לעומת5±1.5, p=0.005), הזרימה הממוצעת (Qavg) הייתה גבוהה יותר בלא-חסומים (4.5±1 לעומת 3.5±1, p=0.002) וגם ה- flow at 2 sec (3.5±2 לעומת 2±2 p=0.01). כמוכן לא היה הבדל בין החסומים והלא חסומים מבחינת נפח שארית השתן (290±160סמ"ק ו 260±150 סמ"ק בהתאמה p=0.6) ומשך זמן ההשתנה (96±42 ו-74±41.5 בהתאמה, p=0.12)

מסקנות: עוצמת זרימת השתן המתקבלת מניקוז שארית השתן חזקה יותר בקבוצת הלא-חסומים. יתכן ועובדה זו מצביעה על לחצי אגירה גבוהים יותר בקבוצת זו. יתכן והגדלת אוכלוסיית המחקר תאפשר ניבוי חסימה גם ללא ביצוע אורודינמיקה מלאה.