טיפול באמנות כאמצעי לשימור וחיזוק אישיות אנשים עם דמנציה במסגרת קבוצתית

מטרה: דמנציה נחשבת כיום למגפה עולמית, המצריכה התארגנות מחדש ומציאת גישות אלטרנטיביות להתייחסות לתופעה ההולכת ומתפשטת. ישראל נרתמה להיות אחת מ- 94 מדינות שלהן חלק ב- ADI (Alzheimer’s Disease International, 2017) שחרטה על דגלה את נושא ההתמודדות ופיתוח כלים לטיפול בשיתוף עם ארגון הבריאות העולמי .(WHO)

כמטפלת באמנות בישראל ובארה"ב במשך 15 השנים האחרונות, הבנתי את האופן בו ניתן להשתמש באמנות כאמצעי לשימור וחיזוק אישיות האדם הסובל מדמנציה במסגרת קבוצתית, ועל כך אדבר בהרצאתי.

שיטות: במחקר איכותני קוסנטרוקטיביסטי זה השתמשתי מתודולוגיה ממוקדת עצמי. הוא מבוסס על שלושה מקורות מידע: 1. תיעוד כתוב ותיאור מפגשי טיפול באמנות עם אנשים עם דמנציה במסגרת קבוצתית; 2. סרטונים קצרים אשר תיעדו רגעים במהלך המפגשים הקבוצתיים בטיפול באמנות; 3. תמונות שתיעדו בזמן אמת את החברים והתהליך היצירתי באותם מפגשים טיפוליים. ניתוח הנתונים חשף קטגוריות מרכזיות ששימשו כבסיס לניתוח האנליטי ולדיון. מסגרת תיאורטית הומשגה באמצעות המחקר, תוך שימוש במושג PERSONHOOD ('אישיותיות') בהקשר לאוכלוסיית האנשים הסובלים מדמנציה (Kitwood, 1997).

ממצאים: הממצאים מלמדים על כוחו של הטיפול באמנות בקבוצה של אנשים עם דמנציה, ועל התהליך היצירתי כמרכיב מרכזי המחזק אותם. האינטראקציה החברתית, תוך יצירת אמנות בקבוצה, מעניקה תחושת אוטונומיה. בולטת יכולת האמנות, תוך הענקת חווית החזרת העצמי אל האדם. הממצאים החדשים במחקרי מתייחסים לקשר שבין מטפל, מטופל, תהליך היצירה ותוצרה כחלק מקבוצת הטיפול באמנות.

מסקנות: התערבות המטפל באמנות הרואה את האדם עם הדמנציה, כשמושג ה- PERSONHOOD עומד לנגד עיניו, מאפשרת לו להתבונן במטופל לא רק כאדם 'חולה'. התבוננות ייחודית זו, של היות האדם אדם, נדרשת מהמטפל באמנות ליישום בשטח על ידי עבודה בגישה יצירתית-חברתית-אנושית חדשה. גישה זו ייתכן ותאפשר לאנשים עם דמנציה לחיות שלב מורכב זה בחייהם באופן אחר המאפשר חווית חיוניות, נראות ויצירתיות תוך תחושה של משמעות כחלק מקבוצה. חשוב לציין שההתערבות היצירתית בהנחיית המטפל באמנות בתוך מרחב קבוצתי, מאפשרת ומחזקת איכות חיים במסגרת נתוני המחלה.