בחינת הקשר בין סטיגמה משפחתית לעומס טיפול בקרב מטפלים עיקריים באנשים עם מחלת אלצהיימר במגזר הערבי

רקע: העלייה הצפויה במספר האנשים עם דמנציה מלווה בתשומת לב מוגברת להבנת ההשלכות של האמונות הסטיגמטיות שעלולים לחוות בני משפחה כמטפלים באנשים עם דמנציה - קרי, סטיגמה משפחתית. לאחרונה, נבחן הקשר בין סטיגמה משפחתית לעומס טיפול בקרב מטפלים באנשים עם מחלת אלצהיימר בחברה היהודית. אך טרם נבחן נושא זה בקרב המגזר הערבי. נושא זה חשוב כי מחקרים במחלות אחרות מצאו כי, סטיגמה גבוהה יותר בקרב קבוצות מיעוט.

מטרה: המחקר הנוכחי נועד לבחון את תרומתה של סטיגמה משפחתית כגורם הקשור לעומס טיפול בקרב מטפלים עיקריים באנשים עם מחלת אלצהיימר במגזר הערבי.

שיטת המחקר: נערכו ראיונות פנים אל פנים באמצעות שאלון מובנה בקרב 175 מטפלים עיקריים באנשים עם מחלת אלצהיימר בחברה הערבית. רוב המשתתפים היו נשים (87%); ילדים בוגרים (71%); ומוסלמים (76%). הגיל הממוצע היה 54 וממוצע שנות הלימוד היה 10 שנים.

תוצאות המחקר: משתתפי המחקר דיווחו על רמות מתונות של סטיגמה משפחתית ועומס טיפול. משתנים דמוגרפים (השכלת המטפל וגיל המטופל) וגורמי דחק ראשוניים (מצב קוגניטיבי ובעיות התנהגות של המטופל) היו קשורים לרמה גבוהה של סטיגמה משפחתית. בנוסף, נמצא כי סטיגמה משפחתית הייתה קשורה לרמת עומס הטיפול ולתוצאות הדחק כולל דיכאון ומצב בריאותי. לבסוף, יש לציין, כי נמצאו קשרים חלשים בלבד עם גורמים מתווכים- תמיכה חברתית ודרכי התמודדות, כאשר כמעט רוב קשרי התיווך לא נמצאו מובהקים מבחינה סטטיסטית.

מסקנות: ממצאי אלה מספקים ידע ותובנות חשובות להבנת הגומרים העיקריים לסטיגמה משפחתית והשפעתה על הגברת עומס הטיפול והמצוקה הרגשית בקרב בני משפחה מהמגזר הערבי המטפלים באנשים עם מחלת אלצהיימר. הבנה זו תאפשר פיתוח תכניות התערבות המותאמים לאפיונים ולהבדלים התרבותיים של החברה הערבית.