טיפולים פוקלים לסרטן הערמונית בגברים מעל גיל 70

רקע: טיפול-רדיקלי לסרטן-ערמונית כרוך בתופעות-לוואי, בעיקר בגיל המבוגר. מטרתנו לבחון את התוצאות הפונקציונאליות והאונקולוגיות של טיפולים-פוקליים בגיל המבוגר.

שיטות: מתוך 246 חולים אשר עברו טיפול-פוקלי לסרטן-הערמונית, 81 היו בני 70 ומעלה. המעקב כלל PSA אחת ל-3 חודשים, MRI וביופסיה-מכוונת בשנה הראשונה. עקבנו בעזרת שאלונים פרוספקטיביים אחרי תפקוד-מיני, (IIEF) דליפה והפרעות במתן-שתן (IPSS).

תוצאות: הגיל החציוני היה 72.6 (IQR 71.3-75). ל30 מטופלים (37%) היה סרטן-ערמונית בדרגת-סיכון נמוך (GG1 עם נפח-גידולי מעל 6 מ"מ בביופסיה או נפח-גידול מעל 1 ס"מ בMRI) ו-51 (63%) היו ברמת סיכון-בינונית (GG2/GG3). 46 טופלו בHIFU, 7 בננונייף ו-28 בקריותרפיה.

במעקב חציוני של 12.4 חודשים נצפתה הישנות ב4 מטופלים. 3 עברו קרינה ואחד ממשיך מעקב.

חילקנו את הקבוצה למטופלים בגיל 70-75 (n=60) וגיל 75 ומעלה (n=21). עד גיל 75, 29 מטופלים היו בדרגת-סיכוןGG1 (48%) ו-31 (52%) GG2/GG3. כל המטופלים מעל גיל 75 היו בדרגת-סיכון GG3/GG2. לא נמצא הבדל בהצלחה אונקולוגית של הטיפול (שינוי בPSA לאחר הטיפול או אחוז-הישנות מחלה).

תפקוד-לא נצפו אירועי דליפת-שתן. מדדי-השתנה בגילאי 70-75 השתפרו לאחר 3 חודשים (IPSS-baseline 8.5;IQR 6-12.5 vs. IPSS-3M 3;IQR 2-9), ונשארו יציבים לאורך המעקב. מדדי-השתנה בגילאים מעל 75 נשארו יציבים (IPSS-baseline 9;IQR 6.5-17 vs. IPSS-3M 10;IQR 9-15), ונשארו ללא שינוי בהמשך.

רמות-הבסיס של IIEF בגיל 70-75, 43% היו בתפקוד נמוך, לעומת 73% בגיל מעל 75. בקרב מטופלים בעלי IIEF≥17 לפני הטיפול, 62% היו ללא שינוי משמעותי לאחר 6 חודשים, ללא שונות בין קבוצות הגיל.

מסקנות: כיום, רוב חולי סרטן-הערמונית בגיל המבוגר מופנים לטיפול-קרינתי משולב עם טיפול-הורמונלי. הראנו כי בקרב האוכלוסייה המבוגרת ניתן לבצע גם טיפולים-פוקלים בהצלחה אונקולוגית קצרת-טווח תוך שימור איכות-חיים.