טביעת אצבע מולקולרית של חסמי-LHRH לעומת אגוניסטים לLHRH בטיפול בסרטן הערמונית.

רקע:

קיימים שני סוגים תרופתיים של טיפול מדכא-טוסטסטרון לסרטן-הערמונית: אגוניסטים לLHRH, שעובדים באמצעות שפעול-יתר זמני של בלוטת ההיפופיזה עד לדיכויה, וחסמים לLHRH המדכאים באופן ישיר את ההיפופיזה. שתי התרופות יעילות במניעת ייצור טסטוסטרון.

לאחרונה פירסמנו מחקר רנדומלי פאזה 2 שהראה כי שכיחות אירועים לבבים בקרב חולי סרטן-ערמונית בעלי רקע לבבי המטופלים בחסמי-LHRH נמוך משמעותית מהמטופלים באגוניסטים. במחקר זה בדקנו האם קיימת חתימה מולקולרית שונה לטיפולים הורמונליים אלו.

שיטות:

מחקר דו-מרכזי רנדומלי פרוספקטיבי המשווה בין שימוש בחסמי-LHRH לאגוניסטים בחולים עם סרטן-ערמונית מתקדם ומחלות רקע לבביות אשר מיועדים לקבל טיפול מדכא-טסטוסטרון למשך שנה לפחות. הוקפאו סרומים בתחילת המחקר, 3, 6, ו-12 חודשים.

דגימות אלו נשלחו לאנליזה כמותית של רמות חלבונים OLINK Proteomics)). השתמשנו בשני פאנלים הכוללים 184 חלבונים המעורבים במנגנונים קרדיווזיקולרים (CVD Panel II & III).

ביצענו אנליזה ביואינפורמטית בגישת machine-learning.

תוצאות:

נשלחו 289 דגימות מ80 מטופלים ב4 נקודות זמן במחקר, כך שמסד הנתונים כלל 53,176 ערכים. כאשר השוונו את רמות החלבונים בין תחילת המחקר ל6 חודשי טיפול הורמונלי, נמצא בעזרת אלגוריתם של machine-learning, שקיים הבדל מולקולרי בין זרוע הטיפול האגוניסטי לטיפול בחסמים לLHRH. זוהו 35 חלבונים שרמתם לאורך תקופת הטיפול השתנתה באופן מובהק סטטיסטי בין זרועות הטיפול. בבחינת המסלולים הביולוגים אליהם משתייכים חלבונים אלו, נמצא כי הם משקפים שפעול של מנגנון מוות תאי ומנגנון פירוק של מטריקס חוץ-תאי. שני מנגנונים אלו קשורים ביציבות רובד טרשתי.

מסקנות:

במחקר זה זיהינו לראשונה חתימה מולקולרית ייחודית המבדילה בין שני הטיפולים ההורמונליים המקובלים לסרטן-הערמונית. חקירה לעומק של החלבונים והמנגנונים בהם הם מעורבים יכולה לקדם את הבנתנו לגבי תופעות הלוואי הלבביות של טיפולים הורמונליים.