"להתאבל עליו בעודו בחיים": תהליכי אובדן ושכול בקרב בני זוג של אנשים הסובלים מירידה קוגניטיבית

רקע: זוגיות בצל ירידה קוגניטיבית כרוכה בהתמודדות עם אובדנים רבים, ונמצאה קשורה בסיכון מוגבר להחמרה בבריאות הגופנית והנפשית. ספרות המחקר התייחסה בעיקר לדְחק והעוֹל הקשורים בנושא, ואילו חקר תגובות היגון הנחוות בידי בני הזוג הוזנח ברובו. יגון ואבל המתרחשים בטרם מותו הצפוי של אדם קרוב כוללים מאפיינים ביו-פסיכו-סוציאליים ייחודיים, ומהווים גורמי סיכון לקשיי הסתגלות ולצורך בהתערבות מקצועית.

מטרה: העמקת ההבנה סביב התהליכים הרגשיים המתרחשים בקרב בני זוג של אנשים הסובלים מירידה קוגניטיבית, וזאת דרך הפריזמה של המודל הדו-מסלולי לאובדן ושכול (רובין, מלקינסון, וויצטום, 2016). מודל זה מתאר את התגובה לאובדן ואת תהליך ההסתגלות אליו כקשורים בשני מסלולים רב-מימדיים ובעלי יחסי-גומלין; המסלול הראשון מתמקד בהשפעת האובדן על חיי היום-יום ברמת התפקוד הכללי, ואילו המסלול השני מתמקד ברמה הפנימית והסמויה של מערכת-היחסים עם האהוב שאבד. העמקת ההבנה בנושא תסייע בקידום שיטות הערכה והתערבות מבוססות-ראיות לשיפור איכות חייהם של אזרחים-ותיקים שבן זוגם סובל מירידה קוגניטיבית.

שיטה: המחקר מבוסס על שאלוני דיווח-עצמי וראיון חצי-מובנה, וכולל שלוש קבוצות: בני זוג של אנשים הסובלים מירידה קוגניטיבית בדרגות חומרה שונות, אלמנים וקבוצת-ביקורת.

ממצאים ראשוניים: לא נמצאו הבדלים במדדי התפקוד הכללי בין קבוצות המחקר (מסלול I); נמצאו הבדלים מובהקים במדדי מערכת היחסים בין קבוצת הביקורת לקבוצות הקליניות, כך שהאחרונים הפגינו, בין היתר, רמות גבוהות יותר של קונפליקט, ריחוק רגשי וטראומה בינאישית (מסלול II); לא נמצאו הבדלים בין קבוצות הירידה הקוגניטיבית לאלמנים; סגנון ההתקשרות נמצא כגורם הממתן את הקשרים בין כלל משתני המחקר.

מסקנות: ממצאי המחקר תומכים במהפך שחל בתחום האובדן והשכול המדגיש את חשיבות `הקשר המתמשך` לאדם האהוב כאחד ממוקדיו העיקריים של תהליך ההתמודדות עם האובדן. יתרה מכך, הממצאים מצביעים על כך כי מדובר ביגון שאינו שונה מהותית מתגובות המתרחשות לאחר המוות (תוכן, עוצמה ותדירות). בנוסף, מדגישים גורמי סיכון וחוסן נפשי, ומהווים מסגרת העשויה לסייע בגיבוש פורמולציה להתערבות קלינית.

ביבליוגרפיה:

רובין, ש., מלקינסון, ר., וויצטום, א. (2016). הפנים הרבות של האובדן והשכול: תיאוריה וטיפול. חיפה: אוניברסיטת חיפה ופרדס.