האם חולים עם אבן בשופכן תחת טיפול שמרני נענים למעקב מרפאתי?

הקדמה:

אבנים בשופכן המרוחק שכיחות בקרב מטופלים הפונים למיון עקב עווית כלייתית. לרוב הטיפול בהן שמרני היות ושיעורי הפליטה העצמונית גבוהים. המשך מעקב חשוב משום שהיוותרות מתמשכת של אבני שופכן עלולה להוביל לסיבוכים כגון הצירויות שופכניות, זיהומים ואובדן תפקוד כלייתי. מטרתנו הייתה להעריך את שיעור ההיענות למעקב ולמצוא גורמים החוזים היענות.

שיטות:

עברנו רטרוספקטיבית על תיקיהם הרפואיים של כל המטופלים שעברו טומוגרפיה ממוחשבת בפרוטוקול אבנים במיון מוסדנו בתאריכים 01.03.2016-31.05.2017. נכללו במחקר מטופלים עם אבן עד 10מ"מ בשופכן המרוחק שטופלו שמרנית ושוחררו להמשך מעקב קהילתי. נאספו הנתונים הדמוגרפיים, הקליניים, המעבדתיים והדימותיים. שיעור ההיענות הוערך על ידי בחינת תיקיהם הרפואיים של החולים וסקר טלפוני. השווינו את המאפיינים של המטופלים שנענו למעקב לאלו שלא.

תוצאות:

במחקר נכללו 230 מטופלים עוקבים שעמדו בקריטריוני ההכללה. 194 מטופלים (84%) היו גברים והגיל הממוצע 46 שנים (21-82). 138 מטופלים (60%) שבו למעקב קהילתי (קבוצה 1) בעוד 92 מטופלים (40%) לא שבו למעקב (קבוצה 2). בניתוח חד משתני נמצא שגודל האבן ואשפוז המטופל טרם שחרורו למעקב אמבולטורי חוזים היענות למעקב בעוד בניתוח רב משתני רק אשפוז נמצא כחוזה היענות למעקב. מבין המטופלים שלא שבו למעקב, 26 (28%) דיווחו שפלטו את האבן, 51 (55%) דיווחו שהם א-תסמינים, 9 (10%) נותרו תסמיניים אך לא המשיכו מעקב ו 6 (7%) לא שבו למעקב מסיבה לא ברורה.

מסקנות:

40% מהמטופלים לא נענים להמלצה למעקב, מתוכם רק 28% דיווחו על פליטת אבן. מעקב ראשוני במסגרת אשפוז נמצא כמשפר היענות למעקב. ממצאים אלו תומכים באשפוזם של מטופלים עם אבנים לגביהן קיים ספק שיפלטו עצמונית.