תומכנים פנימיים כפולים לחסימות שופכן ממקור חיצוני ממאיר – ניסיון של 100 שנות מעקב

הקדמה:

טיפולים חדשניים בתחום האונקולוגיה מאריכים משמעותית את תוחלת החיים. לכן, עולה הצורך בפתרון נוח ומתמשך לחסימות שופכניות חיצוניות משניות למחלה ממארת שאיננה ניתנת לריפוי.

שיטות:

רטרוספקטיבית נאסף מידע על מטופלים שעברו החדרת תומכנים שופכניים פנימיים כפולים לחסימה חיצונית ממארת במוסדנו. נעשה שימוש בתומכנים בקוטר FR7, בעלי זמן התכלות של 12 חודשים, שהוחלפו באופן שגרתי מדי שנה. המדדים העיקריים היו תמותה וכישלון קבוע שהוגדר כהסרת התומכנים לצמיתות.

תוצאות:

בין השנים 2007-2019 הוחדרו תומכנים פנימיים כפולים ב-62 מטופלים. הגיל הממוצע בהתייצגות היה 60 שנים (SD 13.9) עם זמן מעקב חציוני של 35.2 חודשים. סרטן קולון (31%) וסרטן שחלות (18%) היו הסיבות השכיחות. ההתייצגות השכיחה הייתה הידרונפרוזיס א-תסמיני, כאשר 13 מטופלים (21%) היו חסומים דו-צדדית, ו-14 מטופלים (23%) נשאו נקז מלעורי טרם הפעולה הראשונה. ה-eGFR החציוני בהתייצגות היה 63 מ"ל/דקה/1.73מטר² (IQR 38-88).

זמן התמותה החציוני היה 21 חודשים, כאשר 37 מתוך 39 המטופלים שנפטרו, נשאו את התומכנים במותם. כישלון קבוע התרחש ב-6 מטופלים (10%) עקב אלח דם, אי ספיקת כליות ושתן דמי מתמשך, עם זמן ממוצע לכישלון של 15 חודשים. קרינה אגנית ו-eGFR<45 בהתייצגות נמצאו כגורמי סיכון לכישלון קבוע (p=0.038 ו- p=0.001, בהתאמה). eGFR נמצא גם כמנבא תמותה (p=0.05).

6 מטופלים (10%) החליפו סטנטים מוקדם מהמתוכנן או נוקזו מלעורית זמנית. כ-40% מהמטופלים סבלו מתופעות לוואי שיוחסו לתומכנים, אך עדיין הביעו סיפוק ללא רצון להמיר את התומכנים בנקז מלעורי.

מסקנות:

השימוש בתומכנים פנימיים כפולים הינו פתרון בטוח ויעיל למשך שנים, עם אחוזי כישלון נמוכים. גישה זו מאריכה את פרקי הזמן בין ההחלפות לעומת ניקוז מלעורי והמטופלים מביעים שביעות רצון מטיפול זה שמתבטא בהתמדתם.