השוואת יעילות ובטיחות של שתי תמיסות לרחצה וגינלית קדם ניתוחית בניתוחי אגן – סיכום ביניים

הקדמה: התמיסה היחידה המאושרת FDA לחיטוי ואגינלי טרום ניתוחי היא פובידון יוד (PVP-I) (יודו-וויט). יחד עם זאת, תמיסת כלורהקסידין גלוקונאט, בריכוז נמוך (יוניספט), משמשת באופן נרחב, לחיטוי הלדן "מעבר לתווית" (OFF LABLE).

מטרה: השוואת יעילות ובטיחות תמיסות יודו-וויט ויוניספט לחיטוי טרום ניתוחי של הלדן.

שיטות: מחקר פרוספקטיבי כפול סמיות. גויסו 21 נשים לשתי זרועות:

12 נרחצו ביוניספט טרם הניתוח, 9 נרחצו ביודו-וויט.

נלקחו דגימות מטוש מהלדן בשלוש נקודות זמן:

לפני רחצה ולפני אנטיביוטיקה פרופילקטית (A)

10 דקות לאחר רחצה, ולפני אנטיביוטיקה פרופילקטית (B)

30 דקות לאחר הרחצה, ולאחר מתן אנטיביוטיקה פרופילקטית (C)

הדגימות נשלחו למעבדה למיקרוביולוגיה, שם תורבתו בשני מצעי גידול: מצע לא סלקטיבי (TSA) ומצע אנאארובי (CDC), ונספרו מספר המושבות שצמחו. בגמר הניתוח בוצעה הערכה ויזואלית ללדן על מנת לאתר תגובת יתר מקומית לתכשיר הרחצה.

תוצאות: ערך החציון של מספר המושבות שצמחו במצע הלא סלקטיבי בנקודה B היה 65 ו-0 ביוניספט וביודו-וויט, בהתאמה. ( P=0.03).

ערך החציון של מספר המושבות שצמחו במצע האנאארובי בנקודה B היה 50 ו-0 ביוניספט וביודו-וויט, בהתאמה ( P=0.028).

ההפרש במספר המושבות בין A ל B במצע האנאארובי היה 50 ו-100 ביוניספט וביודו-וויט, בהתאמה (P=0.027).

לא נצפו הבדלים מובהקים סטטיסטית בשאר הדגימות.

בכלל המטופלות לא נצפתה תגובת יתר לתכשירי הרחצה.

מסקנות ודיון: נמצא הבדל מובהק סטטיסטית ליעילות רחצת הלדן בתכשיר מבוסס יוד, על פני כלורהקסידין. לא נמצאו הבדלים בבטיחות השימוש בין שני התכשירים.

מדובר בתוצאות ראשוניות בלבד מתוך מחקר פעיל, אך ייתכן ותהינה השלכות קליניות לממצאים המעבדתיים.

.