פרגמטציה ופינוי לעומת איבוק ללא פינוי. השוואת תוצאות ארוכות טווח במחקר דו מרכזי

מטרה:

שתי גישות מקובלות כיום בניתוחי RIRS. איבוק האבן ופינוי עצמוני (dusting) לעומת פרגמנטציה ופינוי אקטיבי באמצעות סלסלה. אין מידע בספרות לגבי שיעור הישנות אבנים במעקב ארוך טווח בשתי גישות אלו. עבודה זו נועדה לתת מידע ראשוני בנושא זה בהתבסס על כך שבכל אחד מהמרכזים המשתתפים הייתה נהוגה גישה שונה.

שיטות:

נכללו מטופלים שעברו RIRS באחד המרכזים ואובחנו ללא אבנים בביקורת ראשונה לאחר הניתוח עם מעקב מינימלי של שנה. טכניקת הRIRS- כללה שימוש בשרוול שופכני בשני המרכזים. במרכז אחד בוצע איבוק (קבוצה א) בעוד שבמרכז השני בוצעה פרגמנטציה לקוטר המאפשר הוצאת הפרגמנטים באמצעות סלסלה (קבוצה ב). שיעור ההישנות במעקב נבדק ע״י רדיולוג שסקר את ההדמיות בשני המרכזים.

תוצאות:

בין השנים 2011-2012 אותרו 50 חולים בכל קבוצה שנותחו בשל אבני כליה ושופכן. מחצית החולים בקבוצה ב נשאו תומכן שופכני לפני ניתוח לעומת 5% בלבד בקבוצה א p<0.0001)). גודל האבן המוצע היה 16.8 ו12.2 מ"מ בקבוצה א ו-ב בהתאמה, p=0.08)) . משך הניתוח הממוצע היה 47 ו-56 דקות , בהתאמה (p=0.8). לא נצפה הבדל בשיעור הסיבוכים הניתוחיים ובתר ניתוחיים בין הקבוצות.

משך המעקב הממוצע היה 59 ו-23 חודש בקבוצה א ו-ב , בהתאמה (p=0.1). הישנות של אבנים נצפתה ב-48% ו-22% מהמטופלים בקבוצה א ו- ב בהתאמה (p=0.008).

לא נמצא קשר מובהק סטטיסטי בין קוטר האבן המצטבר, מיקום האבן ונוכחות התומכן לפני הפעולה ושיעור ההישנות. באנליזה מרובת משתנים נמצא שלפינוי האבן יתרון מובהק בהקטנת שיעור ההישנות (OR 3.928, 95% CI 1.123-13.732, p=0.03) .

מסקנות:

איבוק ללא פינוי אבן בניתוחי RIRS מעלה את שכיחות ההישנות לאורך זמן