כריתת שלפוחית רדיקלית במטופלים מעל גיל 80

רקע:

גיל מתקדם אינו מהווה התווית-נגד לכריתת שלפוחית השתן, על אף עדויות כי גיל>80 מעלה סיכון לתחלואה ותמותה בתר-ניתוחיים. מטרתנו לאפיין את אוכולוסיית החולים בגילאי 80 ומעלה ותוצאות הניתוח במוסדנו.

שיטות:

בין השנים 2014-2019 בוצעו במוסדנו 114 ניתוחי כריתת שלפוחית, מתוכן 106 על רקע שאת אפיתל המעבר. המצב התפקודי, נתונים קליניים ופתולוגיים, תחלואה בתר-ניתוחית ב-30 יום, ותמותה כוללת הושוו בין מטופלים מעל (n=30, 28%) ומתחת (n=76, 72%) לגיל 80.

תוצאות:

הגיל החציוני היה 72 שנים (IQR=67-80), 97% מהמטופלים הוגדרו ASA≤3, וב-95% מהמטופלים ה-modified frailty index (mFI) היה 0-3, המעיד על שבריריות נמוכה. 17% מהמטופלים נותחו עבור מחלה לא חודרת שריר בסיכון גבוה. במרבית המטופלים בוצעה הטייה למוביל מעי, ו-7 עברו שחזור אורטוטופי. זמן המעקב החציוני היה 31.5 חודשים (IQR=19.5-62).

לא נמצא הבדל משמעותי בין 2 קבוצות המטופלים בהיבט המדדים הטרום ניתוחיים כולל Charlson comorbidity-index (ללא גיל), mFI, אלבומין, ALT ודירוג קליני. סיבוכים משמעותיים בדרגת Clavien-Dindo≥3 (כ-25% בכל קבוצה) ותמותה בתר-ניתוחית לא נמצאו שונים בין הקבוצות (p=0.6). לא נמצא הבדל משמעותי בין הקבוצות בשכיחות מחלה פורצת שלפוחית ו/או מעורבות בלוטות לימפה (63% מול 53%, p=0.5).

הבדל מגמתי (p=0.09) נמצא בשיעור שילוב כימותרפיה פריאופרטיבית; 17% באוכלוסיה הזקנה לעומת 34% בצעירה. התמותה הכוללת בקרב גילאי 80 ומעלה הייתה גבוהה יותר, אך העקומות נפרדות רק לאחר חלוף שנתיים.

מסקנות:

בחירה נכונה של מטופלים בני 80 ומעלה מאפשרת ניתוח כריתת שלפוחית באוכלוסייה הדומה במאפייניה הקליניים והפתולוגיים לאוכלוסייה הצעירה יותר, ללא נטייה לתחלואה בתר-ניתוחית משמעותית יותר, וללא הבדל בשיעורי התמותה. בחולים מבוגרים שיעורי שילוב הטיפול הכימותרפי נמוכים יותר.